(סיפור מלמד וחוויה אישית מאת ליהי מרקוביץ')
הפעם זה לא הולך להיות מאמר עם נתוני צילום, צמצמים והמון מידע טכני (טוב אולי קצת..) כמו בשאר המאמרים המעולים של החברים כאן. היום אדבר אתכם על המסע שלי בצילום בחצי השנה האחרונה, על שינוי כיוון, כיצד אפשר לצאת ממשבר ביצירה וטיפים לפיתוח אישי. לקינוח - איך הגעתי לסט הצילומים הטוב ביותר שלי (כרגע, ולדעתי האישית כמובן).
להמציא את עצמי כל פעם מחדש
עולם צילום ההופעות, שבו אני מתמחה כ5 שנים, הוא עולם מדהים, כיפי, מספק ובהחלט תמיד נחמד לגעת ב"אבק הכוכבים". לא פשוט בכלל להתנהל בעולם הזה. יש בו המון אגו והרבה מאוד כוכבים גדולים בצילום ולעיתים רבות קשה לעמוד בקצב. העולם הזה משתנה מרגע לרגע ויש המון היצע של צלמים ומעט ביקוש (בכל זאת ישראל היא מדינה קטנה). חייבת להדגיש כי העולם הזה עדיין קרוב לליבי ואני תמיד שמחה לצלם הופעה, אך הרגשתי שאני חייבת "להמציא את עצמי מחדש" כדי להישאר רלוונטית, אפילו טעמתי קצת מעולם הווידאו, רכשתי ציוד מתאים, עברתי קורס הכשרה ולמדתי עצמאית, התנסיתי בכמה הופעות בתור צלמת וידאו והבנתי שאישית, לי זה לא מתאים.
(מתוך וידאו שצילמתי עבור להקת Full Trunk)
אחרי שסחבתי על עצמי את התחושות לגבי העובדה שאני מצלמת רק הופעות ולא למדתי כמעט תחומים אחרים, הגיעה הקורונה ויחד איתה האיסור על קיום הופעות חיות. הסגר הגיע כמו מעין "סטירת התעוררות" עבורי, והבנתי שאני חייבת להתקדם!
בבידוד הראשון שלי (תתפלאו, היו כמה), חשבתי וחשבתי מה לצלם ולא מצאתי כלום, הרי אני מצלמת בדרך כלל רק הופעות וצילומי רחוב - שני דברים שלא אפשריים לצילום בכלל באותו זמן. התחיל טרנד של צילום טיפות, תחילה לא רציתי לצלם, אמרתי לעצמי אין לי את הציוד המתאים וכמעט אפס ידע בשימוש בפלאש. כמו שאתם מצפים כמובן, בסוף נכנעתי וצילמתי גם :)
לאחר תקופה של ניסיונות (והצלחות) בצילומים ביתיים, במקביל להצטרפותי לצוות ניהול הקהילה, המצלמה שלי שוב החלה להעלות אבק. בזמן הזה העיסוק בצילום עבורי הפך בעיקר לצפיה מהצד - החל מלראות ולהתפעל מצילומים הנפלאים שלכם בקהילה ועד לשיחות וואצאפ וטלפון כדי לעזור לחברים בנושאי צילום שונים.
באחת השיחות קולגה שלי גרמה לי לניצוץ קטן שעשה לי חשק לחזור לצלם - שהוא כמובן (כחובבת קניות מושבעת) עדשה חדשה! זו הייתה הפעם הראשונה שרכשתי עדשה מקצועית באמת, ללא התפשרות - וזו הSIGMA art 50mm f1.4 (מי שחיכה שאדבר על ציוד ונושאים טכניים - זה הרגע שלכם חברים!). התאהבתי בה לחלוטין!
אבל שוב, סגר ובידוד, מה מצלמים? האופציות לצילום הן קטנות מאוד ונאלצתי לצאת לחצר הבית ולצלם צמחים ואובייקטים נוספים שמצאתי, רחוק מאד מהתחום הצילום שלי, רק כדי להרגיש את העדשה החדשה, אחרי שכמה שבועות זנחתי את המצלמה שהעלתה אבק.
הצילומים כאן למעלה נחמדים בעיניי, אבל איך אומרים? זה לא זה!
צילומי הסטודיו הראשונים שלי
התפנית הגדולה קרתה רק לפני כחודש - צילומי הסטודיו הראשונים שלי! משהו שאני מדברת עליו חצי בצחוק חצי ברצינות עם כל הסובבים אותי כבר די הרבה זמן אך הוא התעכב ונדחה כל פעם עקב חוסר ביטחון עצמי וביכולות שלי. הציוד שכב אצלי בפינת הדירה כ3 חודשים עד שחברת קהילה שלנו, אביה, פנתה אליי שנעשה כמה צילומי סטודיו על מנת לקדם פרויקט אישי שלה בעקבות חשיפה ברשתות החברתיות על תאונה שעברה כשהייתה ילדה. רצה הגורל ובזמן הזה בדיוק השתתפתי בסדנת צילום סטודיו אצל אסף סופרין, מדריך בקהילה והבנתי שאין לי עוד תירוצים. לא יכולתי לסרב להצעה ויצאנו לדרך!
הצילומים לא היו מושלמים, לא שלטתי לגמרי בציוד שלי (סליחה לאביה שקיבלה פלאש לראש), אך שתינו הרגשנו מאוד בנוח אחת עם השנייה, פתוחות להצעות אחת של השנייה ובעיקר עם המון סבלנות. כמו שאני תמיד אומרת - הצילומים לא מושלמים ותמיד יש מקום לשיפור, אבל שתינו יצאנו מאוד מרוצות מהתוצרים הסופיים.
אמרתי שלא אדבר על הציוד במאמר הזה אבל אני חושבת שזה מחייב רק כדי להבהיר כאן נקודה חשובה שתעזור להרצה צלמים בתחילת הדרך ואני מקווה שתזכרו את המסר הזה.
מסר חשוב לכל צלם בתחילת הדרך
ממש אין צורך להיות הצלם הגדול ביותר או בעל הציוד הטוב ביותר. הכל עניין של הביטחון האישי, הרצון לקפוץ למים ולקחת את ההזדמנות לבצע את הרעיון שיש לכם בראש. הסטודיו הביתי שלי נמצא בסלון הבית ובפועל אני עובדת עם מתקן רקעים נייד, אותו אני פותחת כל פעם לצילומים. ממש לא סטודיו קבוע. כרגע יש לי רקע יחיד בצבע אפור ואני מצלמת עם פלאש אחד בלבד. כל אלו לא באים מחוסר בתקציב (שגם זה בהחלט בסדר), אלא מתוך המחשבה שאין צורך "לקפוץ למים העמוקים" מבחינת הציוד לפני שהבנת שאתה אוהב את התחום ורוצה להתפתח בו. התוצאות מראות שזה לגמרי אפשרי להסתפק בציוד מינימלי וכרגע איני מתכוונת לקנות פלאשים וציוד נוסף.
התמונה צולמה עם מצלמה D7200 של ניקון, עדשת Sigma Art 50mm f1.4.
נתוני צילום: F5, 1/125 וISO 100.
בהמשך, על מנת לצבור ניסיון נוסף ולבנות את הביטחון עוד יותר לפני שאני מציעה את עצמי לשוק המקצועי, ביצעתי סשן צילומים לבן זוגי, טבח במקצועו והתוצאה לפניכם.
סיבה נוספת והאמתית יותר לצילומים הללו היא הרצון לפתח את תחושת הנינוחות הנדרשת כדי להוביל צילומים מהסוג הזה. בצילום סטודיו עם מודלים, אנשי מקצוע ולעיתים גם אנשים שעומדים מול המצלמה בפעם הראשונה בחייהם - התקשורת עם המצולמים היא המפתח להצלחה.
בניגוד לצילום הופעות אני כצלמת ובעלת החזון היא זו שצריכה לנהל את העניינים, להכווין בביטחון את המודל או המודליסטית מה צריך לעשות, כיצד לעמוד וכדומה.
הסשן האהוב עליי
וכעת, לסט האהוב עליי ביותר, בכל סוגי הצילום שעשיתי עד כה הוא הסט עם יובי חייבי, המתופף של להקת מופע הארנבות של דוקטור קספר. גילוי נאות- יובי הוא המורה שלי לתופים בשלוש השנים האחרונות ויש לנו חיבור מיוחד מעבר ללמידה רגילה. ברגע שהתחלתי לדבר על הסטודיו ידעתי שאצלם אותו. יש לו תדמית מאוד ספציפית שמשדרת משהו מגניב וייחודי רק לו. ידעתי שהמשהו המיוחד הזה בחיבור בינינו יתבטא גם בצילום וירגיש נוח לשנינו, למרות שהוא אינו דוגמן בבסיסו. הרעיונות והסטים זרמו בתחליפי הודעות כמו משחק פינג פונג סוער וכבר בקליק הראשון ידענו שזה זה.
לסיכום
לא הגעתי לכאן כדי לאכול לכם את הראש ובטח שלא להשוויץ בצילומים שלי (בשביל זה יש פייסבוק לא?) אלא כדי לתת לכם כמה טיפים ליציאה ממשבר ביצירה ומעבר לעשייה אקטיבית:
אתם מרגישים שאתם תקועים ואין לכם רעיונות לצילום? צאו החוצה, צלמו כל מה שאתם רואים, התנסו בתחומים חדשים, תשאלו שאלות, תצפו בסרטונים/הרצאות ותשאבו השראה מאחרים.
אין לכם מה להפסיד - רובנו כבר לא מצלמים במצלמות פילם ואפשר תמיד לצלם, מקסימום מוחקים.
תמציאו את עצמכם מחדש - במיוחד בתקופת הקורונה ולא רק בצילום, תמיד טוב שיש עוד תחום לעסוק בו, לכו תדעו אולי תתאהבו בעולם חדש לגמרי.
הצלם הטוב ביותר הוא לא בעל הציוד הטוב ביותר - אתם לא חייבים את הציוד היקר ביותר והמשוכלל ביותר כדי להוציא תוצאות טובות, רוב הצילום הוא בידיכם והכל באמת אפשרי (ראו דוג' התמונה כאן למטה צולמה במצלמה D3200).
תתחילו בקטן - צלמו את המשפחה או את האנשים הקרובים לכם, כדי שתרגישו בנוח יותר בצילומים הבאים עם מודלים שאינכם מכירים.
תעופו - כבר הבנתם שזה תחום שאתם אוהבים וטובים בו? תתמקצעו בו יותר, תלמדו, ותראו את הביטחון הזה החוצה.. מי שמולכם ירגיש את זה וירגיש איתכם גם יותר בנוח!
הטיפ הכי חשוב - תמיד יש מה לצלם !
תודה שקראתם! :)
קצת עליי, למי שלא מכיר
היי חברים! שמי ליהי מרקוביץ', צלמת כשמונה שנים. מתמחה בצילומי הופעות חיות, מוזיקאים, צילומי מאחורי הקלעים של מופעים ופסטיבלים, צילומי תדמית ומסתבר גם צילום טיפות בתנאיי בית :)
מעבר לעיסוקיי כצלמת, מתמחית ביצירה וניהול של תוכן דיגיטלי במדיות השונות ומקדמת את תחום היזמות הצעירה בישראל.
לפני מספר חודשים הצטרפתי לצוות הניהול של הקהילה ומאז אני פועלת בשיא המרץ ובשמחה רבה כדי לקדם את הקהילה בכל תחום אפשרי, כפי שויקטור תמיד אומר, על הבמה וגם מאחורי הקלעים.
אשמח להיות בקשר.
ליהי.
,תודה ליהי יקרהכתבת והדגמת נהדר , כולנו כמוך תקועים או בבית או רגשית מי שמצלם מהרגש גם הצילום תקוע אני אישית גיליתי אחרי 12 שנים ששוה לפתוח את החלון הגדול לגמרי לא רק את התריסים, גיליתי שיש לי עץ ענק עם פריחה ורודה עליו עכשיו יש עליו פרי שהדררות מאוד אוהבות , ובמשך כל היום מגיעות אליו ציפורים כל מני .בבוקר השכם מגיע יונק הדבש ,אחריו באים הבולבולים בצהרים הדרורים ואחר הצהרים עד החשכה הדררות והמיינות . למדתי את השעות והקולות שלהם החצובה פתוחה קבוע לקח הרבה זמן עד שהתרגלנו הם אלי ואני אליהן רק המחשב שלי קורא הצילו כבר חחח
היי ליהי,
קראתי ומאוד הזדהתי עם מה שכתבת.אני מצלם להנאתי כשמונה שנים במסגרות שונות ובטיולים.אין לי ספק שהתקדמתי מאוד מאז השתתפותי לראשונה במסגרת קורס צילום שמשפחתי היקרה מימנה כמתנה לקראת החיים החדשים בגמלאות.עדיין לא אזרתי עוז להשלמת החיפוש וההתמקצעות בנושא ספציפי.
באם לסכם אני חושב שהמאמר שלך משמש לי זרז לעשות את השלב הזה.
ליהי, קראתי בעיון ובכיף. כל הכבוד ובהצלחה.
אני מצטרף לכל המלצה שלך במאמר הזה. כולנו, תמיד, צריכים להמציא את עצמנו מחדש. זה לא נגמר, ואם זה ייגמר מתישהו (ואין סיבה שזה יקרה) נדע שצריך לסגור את הבאסטה.
ורק בשביל לתת משקל לדברי אצין את גילי, 78, ואני עדיין ממשיך להתפתח ולהיפתח וללמוד ולהתנסות.