זהו המאמר השלישי מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה
מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה
מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה
מאמר מס' 3 - מהו הצמצם - המאמר הזה
מאמר מס' 4 - מהו התריס
מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...)
משולש החשיפה - תזכורת
כפי שכתבתי במאמר הקודם בסדרה המונח "משולש החשיפה" מתיחס לשלישיית הפרמטרים המשפיעים על החשיפה בתמונה - מפתח הצמצם, מהירות התריס ורגישות החיישן (ה-ISO המוכר לכולנו). באותו המאמר סקרתי בקצרה את שלושת הפרמטרים המדוברים. כאן כבר הגיע הזמן לצלול למים העמוקים, ולכתוב על כל אחד מהם בצורה מפורטת. והגיבור שלנו להיום - הצמצם.
כמה מילים על העדשה ורכיביה
הצמצם הוא מנגנון אחד מיני רבים הנמצאים בתוך גוף העדשה, אז לפני שנדבר עליו, בואו נעבור בקצרה על שאר הרכיבים שבעדשה. בהמשך, אכתוב מאמר מפורט בנושא.
לעדשה תפקיד מרכזי ברור מאד - להעביר את האור שמגיע מהמציאות המצולמת לעבר חיישן המצלמה בצורה שהוא יודע לקלוט. בדרך, האור עובר דרך מספר מנגנונים אופטיים, מכאניים וחשמליים שמבצעים ביחד את העבודה.
חתך מהצד של עדשת OLYMPUS M.ZUIKO DIGITAL ED 25MM F/1.2
מבנה העדשה
(1) סדרה של עדשות אופטיות, חלקן ישרות, חלקן קעורות, חלקן מקובעות וחלקן מחוברות למנוע זעיר ויכולות לזוז. המטרה שלהן היא לרכז את האור ולהכווין אותו לעבר החיישן, למקד אותו כך שהתמונה תהיה מפוקסת בהתאם לוויז'ן האומנותי ולתקן עיוותים שונים בצבע ובפרספקטיבה.
(2) מנוע הפוקוס, שמזיז את אחת העדשות או כמה מהן בהתאם לפקודות שהוא מקבל מאלגוריתם חישוב הפוקוס שבמצלמה.
(3) מנגנון ייצוב התמונה שמזהה רעידות קטנות של המצלמה ומתקן אותן (בחלק מהעדשות)
(4) גוף העדשה המחזיק את כל הרכיבים ואוטם מפני כניסת מים וגופים זרים
(5) ציפויים שונים על גבי העדשות שתפקידן להעביר ו/או לחסום קרינות מסוימות אשר פוגעות בתמונה, למנוע השתקפויות ובכלליות, לשפר את איכות התמונה.
(6) ולא שכחנו - חברינו הצמצם.
מהו הצמצם?
הצמצם (Aperture בלעז) הוא הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. תפקידו לשלוט על כמות האור הנכנסת לתוך המצלמה ע"י הגדלה או הקטנה של קוטרו.
מבנה ה"להבים"
למה הפתח "כמעט" מעגלי? בתיאוריה ("המצב הרצוי") צורה מעגלית וסימטרית של הפתח תנטב את קרני האור בצורה אחידה ומיטבית לעבר רכיבי העדשה שבהמשך מסלולן ובסופו של דבר לחיישן. במציאות ("המצב המצוי") קשה מאד לייצר רכיב מכאני שיכול לשנות את קוטרו ולהשאיר פתח מעגלי מושלם. הפתרון שמצאו היצרנים הוא מנגנון המורכב ממספר להבים שיכולים להפתח ולהסגר ובעצם ליצור פתח שהוא כאמור, כמעט מעגלי.
האינטואיציה אומרת שנעדיף עדשה עם יותר להבים, שתייצר פתח הקרוב יותר למעגל. היא אכן צודקת ובעדשות המקצועיות והיקרות יותר הצמצם מורכב ממספר להבים רב יותר מאשר בעדשות בסיסיות וזולות יותר, למשל, 9 להבים לעומת 5, בהתאמה. עם זאת, נדיר שמספר הלהבים לכשעצמו יעניין את הצלמים, אלא רמת הגימור שלהם וההשפעה שלהם על התמונה. על זה, בהמשך הפוסט, כשנדבר על המושג "בוקה".
הצמצם והאור
התפקיד המרכזי של הצמצם הוא להפתח ו/או להסגר וכתוצאה מכך להכניס יותר או פחות אור לתוך המצלמה, בהתאמה. עד כדי כך פשוט. מקובל להשתמש במושג "מפתח צמצם" שיכול להיות צר / קטן עבור צמצם סגור או רחב / גדול עבור צמצם פתוח.
מספר F
הדרך המעשית להגדיר את מידת פתיחתו של הצמצם היא ע"י מספר F הידוע.
זהו מספר המייצג את היחס שבין אורך המוקד של העדשה לבין קוטר הצמצם. למשל, עבור אורך מוקד של 50ממ וקוטר הצמצם של 25ממ נקבל מספר F של 2. הסימון המקובל הוא האות F חלקי המספר, במקרה הזה F/2.
נבהלתם? אל דאגה!
מה שיפה בהגדרה הזו היא שלא באמת צריך לחשב משהו במהלך הצילום. מה שאתם כן צריכים לזכור זה שמספר F נמוך (למשל F/2) מתאר צמצם פתוח, כלומר פתח גדול שמכניס הרבה אור ואילו מספר גבוה (למשל F/13) מתאר צמצם סגור שמכניס פחות אור למצלמה.
הצמצם וה"סטופ"
המושג "סטופ" מבלבל לא מעט צלמים, שלא בצדק לטעמי. משמעותו פשוטה למדי - הכפלה של החשיפה, או חצייתה, יחסית למצב מסוים. למשל, אם תמונה שצילמתי חשוכה מדי וארצה לקבל פי 2 יותר חשיפה, אגיד: "אני רוצה להוסיף סטופ אחד לחשיפה". אם התמונה מוארת מדי וארצה לקבל רק חצי מהחשיפה, אומר: "צריך להקטין בסטופ אחד את החשיפה".
מה הקשר בין הצמצם ל"סטופ"?
קוטר הצמצם, או יותר נכון, שטחו קובעים את כמות האור הנכנסת לתוך המצלמה. אם נגדיל את שטח הצמצם פי שניים, בהנתן ששאר הפרמטרים נשארים זהים, נקבל פי שתיים יותר חשיפה, כלומר נוסיף סטופ אחד.
סדרת מאמרים על "סטופ" בצילום
כתבתי סדרה של שלושה מאמרים במעמיקים במושג החשוב הזה, מוזמנים לקרוא:
הצמצם ועומק השדה
השפעתו המרכזית של הצמצם מבחינה האומנותית היא על עומק השדה.
עומק השדה בקצרה
עומק השדה מייצג את החלק מהפריים שנמצא בפוקוס, כאשר הכוונה היא למרחב הנוצר לפני ומאחורי האובייקט המצולם עליו ביצענו את חישוב הפוקוס ועומק השדה הוא הרוחב של אותו המרחב.
אם נתבונן על הסיטואציה מהצד, נראה מעין סנדוויץ' המייצג את המרחב התלת מימדי, כאשר המילוי הוא האזור שנמצא בפוקוס והלחמניה העוטפת את המילוי היא האזור המטושטש.
עומק השדה יכול להיות רחב, בו כל הפריים נמצא בפוקוס, החל מהנקודה הקרובה ביותר אלינו עד לקצהו. מצב זה מתאים לרוב לצילומי נוף או צילומים אורבניים, שכן במקרים אלו נרצה לראות את כל הפרטים בפריים בצורה ברורה וחדה. במצב הזה הלחמניה המטושטשת נראית יותר כמו טורטייה דקה, ואילו המילוי המפוקס מקבל את מירב תשומת הלב.
לעומת זאת בצילומי פורטרטים או צילומים בהם נרצה למשוך את עין המתבונן לעבר האובייקט ולבודד אותו מהרקע נשתמש בעומק שדה רדוד. כאן האזור החד בו נמצא האובייקט, המילוי של הסנדוויץ', הופך להיות דק, ובמבט מהצד, הלחמניה המטושטשת משתלטת על הפריים.
ואיך הצמצם משפיע?
בצמצם פתוח (מספרי F נמוכים, למשל F/1.8 או F/4) עומק השדה רדוד, מה שכאמור מתאים לבידוד האובייקט הראשי מהרקע ומקדמת הפריים כמו בצילום פורטרטים. ככל שנסגור אותו עומק השדה יגדל ויותר חלקים מהפריים יהיו בפוקוס, מה שיותר מתאים לצילומי נוף או צילום אורבני.
ברגעים אלה ממש נכתב מאמר מעמיק על עומק השדה שיתפרסם בהמשך.
טיפ בונוס
שיטה קלה לזכור את הנושא היא ליצור הקשר מנטלי בין מספר ה-F לעומק השדה. מספר קטן = עומק השדה קטן. מספר גבוה = עומק שדה גדול.
נהוג לצלם תמונות נוף עם עומק שדה רחב כדי שכל פרטי הנוף יהיו בפוקוס. צמצם F/13.
בצילום פורטרטים נהוג לפתוח את הצמצם כדי שעומק השדה יהיה קטן. צמצם F/4.
הצמצם ובוקה
בוקה (Bokeh) הוא מונח המתאר את הצורה והמרקם שנוצרים באזורים המטושטשים של התמונה. הדרך הנוחה ביותר לראות את הבוקה ולבחון אותו היא בתמונה בה הרקע מטושטש ומלא בפנסים המרוחקים אחד מהשני.
הציד אחר הבוקה המושלם שכיח מאד אצל צלמי החתונות, הפורטרטים, טבע ולמען האמת - צלמים מכל הרמות והסגנונות. בוקה איכותי, עגול, רך ונעים לעין יכול להפוך כל תמונה מ"יפה" ל"מהממת" ולכן חשיבותו אינה מוטלת בספק.
איך מקבלים בוקה יפה?
זה מתחיל ונגמר בעדשה, ואם אדייק - בצמצם. מספר להבים גבוה, צורה מיטבית שנקבעת בעקבות מחקר מעמיק של יצרן העדשה בשילוב עם רמת גימור גבוהה יגרמו לבוקה שלכם להראות כמו יצירת אומנות בפני עצמה.
הבעיה היחידה בליצור את הבוקה המושלם היא שאף לא אחד מהפרמטרים האלה לא נשלט ע"י הצלם אלא הם פונקציה של העדשה עצמה בלבד. ברגע שרכשתם עדשה מסוימת תקבלו בוקה מסוים בהתאם לרמת הגימור שלה. ניתן להשפיע על הבוקה בעזרת שינוי בצמצם עצמו, אבל השפעה זו זניחה יחסית, וכמובן שבאה על חשבון עומק שדה רצוי והחשיפה.
בוקה הוא פונקציה של מספר הלהבים, רמת הגימור שלהן והצמצם הנבחר בזמן הצילום
ככלל ניתן לומר שבעדשות מקצועיות ויקרות יותר הבוקה יהיה יפה יותר. זה נכון אף יותר בעדשות פריים המיועדות לצילום פורטרטים, כמו עדשות 85 ממ למיניהם, עם צמצמים של F/1.8 או F/1.4 שהבוקה שלהן פשוט חלומי.
זה לא אומר שאין עדשות זולות עם בוקה יפה, אך הן נדירות יותר.
המלצה שלי: אם פורטרטים זה משהו שאתם מצלמים הרבה - תבחנו היטב את העדשה הבאה שלכם לפני הרכישה, תעשו מחקר מעמיק, תקראו ביקורות ותבחנו בעצמכם את הבוקה שלהשלה בעזרת דוגמאות שצולמו איתה.
הצמצם והפוקוס
בעולם מושלם, העדשה תתפקס במדויק על האובייקט הרצוי ללא קשר למפתח הצמצם. במציאות בה העדשה מורכבת כאמור מסדרה של עדשות ומנגנונים אופטיים ומכאניים שונים, אין זה המצב, והפוקוס עלול להפגע במצבים מסוימים.
כמו במלפפון - "לחתוך את הקצוות"
ברוב העדשות הבעיות בפוקוס מתרחשות ב"קצוות" של טווח הצמצם, דהיינו בקרבת הצמצם הכי פתוח של עדשה מסוימת (למשל, F/2.8 בעדשות זום מקצועיות, או F/1.4 בעדשת פריים בכירה) או באזור הצמצם הכי סגור (למשל F/22).
צמצם פתוח מדי - Abberation
צמצם פתוח ביותר נחשב לאזור "לא נוח" מבחינת הפוקוס. הבעיה העיקרית באזור זה היא עיוותי צבע, מה שנקרא "אברציה כרומטית" (Chromatic Abberation) תופעה בה הצבעים השונים בעלי אורכי הגל השונים אינם מתפקסים על אותו מישור הפוקוס (דהיינו, החיישן) בדרכם מהמציאות אל עבר העדשה והחיישן. זה מתבטא בהופעת גוונים סגלגלים ו/או ירוקים באזורים קונטרסטיים ואיכות פוקוס ירודה.
בנוסף לאברציה, האזורים החיצוניים של הפריים נוטים להיות מטושטשים קלות כתוצאה מעיווטים אופטיים מובנים שבאים יותר לידי ביטוי בצמצמים פתוחים.
גלי אור בעלי אורכי גל השונים (צבעים שונים) עלולים להתפקס במרחקים שונים מהעדשה וליצור עיוותי פוקוס וצבע
הביטוי הויזואלי ל-Chromatic Abberation שבולטת במיוחד באובקטים בעלי פרטים רבים וקונטרסטיות גבוהה, כמו ענפי העץ בדוגמא הזו.
צמצם סגור - Diffraction
גם לקצה השני של טווח הצמצמים בעיות משלו ופחות מומלץ להשתמש בצמצמים סגורים כגון F/22. התופעה הבעייתית העיקרית בצמצמים אלו היא הדיפרקציה (Diffraction).
בקצרה ובפשטות, תופעה זו מקורה בעובדה שניתן להתיחס לאור כאוסף של גלים אשר נעים בחלל הסובב אותנו, מתנגשים בעצמים השונים הפזורים בחלל ומוחזרים מהם, וכמובן גם מתנגשים בינם לבין עצמם.
ברגע שהאור עובר דרך חור מעגלי (הצמצם) הגלים הצמודים לדפנות אותו החור משנים מעט את כיוונם, מתנגשים בגלי האור הקרובים אליהם אשר נעים ישר ו"מפריעים" להם ע"י שינוי עוצמתם, כיוונם וצבעם. אם אותו החור קטן מאד (= צמצם סגור) התופעה הזו מתחזקת, ובשורה התחתונה גורמת להופעת טשטושים קלים גם באזורים שעל פניו אמורים היו להיות חדים כתער.
ככל שהפתח קטן יותר, כך תופעת הדיפרקציה חזקה יותר ומתקבל עיוות לקרני האור העוברים בו
המלצה - צמצמי ביניים
בהתאם לנאמר, אם פוקוס הוא הקרטריון הקובע עבורכם - ההמלצה לרוב הסיטואציות היא לעבוד בטווחי הביניים ולהמנע משימוש בצמצמים הכי סגורים או הכי פתוחים.
"נקודת הזהב" (או בלעז Sweet Spot) היא מעין כלל אצבע שאומר שהפוקוס הטוב ביותר עבור עדשה מסוימת מתקבל בין סטופ אחד לשניים מתחת לצמצם הכי פתוח (למשל, בעדשה עם מפתח צמצם F/2.8 הפוקוס המיטבי יתקבל באזור F/4 עד F/5.6).
פוקוס אופטימלי מתקבל בצמצם "ביניים", כסטופ או שניים מתחת לצמצם הכי פתוח. למשל F/5.6 בעדשה בה הצמצם הכי פתוח הוא F/2.8
ניתן לבחון את איכות הפוקוס כפונקציה של הצמצם באתרים של מעבדות ייחודיות אשר מבצעות בדיקות קפדניות ובלתי משוחדות לציוד צילום מכל החברות, כגון Dxo Mark וכדומה.
תזכרו, שלא רק טיב העדשה משפיע על הפוקוס אלא גם מהירות התריס ובמובן הרחב טכניקת הצילום. לכן, כמו תמיד, לפני שקופצים לקנות עדשה חדשה וחדה יותר, כדאי להבין מה אפשר לשפר בצורה בה אנו מצלמים.
הצמצם והאנלוגיה לברז בירה
מי לא אוהב לעצור לרגע את מירוץ החיים ולקפוץ לפאב השכונתי לכמה כוסות בירה עם חברים טובים?
אם זה מדבר אליכם, אולי תאהבו את האנלוגיה המגניבה שחשבתי עליה בין צמצם לברז בירה, אנלוגיה שתעזור לכם להבין טוב יותר את המושג "משולש החשיפה".
חוק ה-Sunny 16
זהו כלל אצבע שמקל על הצלמים לקבוע חשיפה נכונה בצהרי יום שטוף שמש.
הכלל אומר שעבור צמצם של F/16 חשיפה נכונה של הפריים תתקבל במהירות תריס השווה אחד חלקי ה-ISO. לדוגמא, 1/100 עבור ISO 100 או 1/400 עבור ISO 400.
חוק ה-Sunny 16 - צילום בצמצם F/16, איזו 100 ומהירות תריס 1/100 שניות.
מילים אחרונות
הבנת אופן פעולת הצמצם חיונית לשליטה בכמה מההיבטים החשובים ביותר בצילום - החשיפה, עומק השדה, בוקה וכל שאר הנושאים שעברתי עליהם כאן.
כולי תקווה שהמאמר הזה עזר לכם לחדד את הנושא, וצמצם את פערי הידע שהיו לכם, אם היו לכם.
מזמין אתכם לקרוא גם את המאמרים הקודמים מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה.
הראשון מציג את האנלוגיה בין משולש החשיפה לברז בירה. במאמר שני, כתבתי על האור והחשיפה. במאמר הרביעי כתבתי על התריס ופעולתו.
המאמר האחרון בסדרה יתמקד ב-ISO.
מוזמנים תמיד לפנות אליי עם כל שאלה.
ויקטור.
קישורים רלוונטיים:
המאמר הראשון - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני - האור והחשיפה | המאמר הרביעי - מהו התריס | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו| עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין
מפורט ומושקע
למדתי הרבה
תודה! (: