היום בפינתנו "הכר את הצוות" נארח חברת צוות מוערכת מבית משפחת פוטוטיפס - לימור צדוק.
שאלנו את לימור מספר שאלות בנוגע לעולם הצילום, לחוויות האישיות שלה בעולם הזה וכפי שמתבקש ב"פוטו טיפס" ביקשנו לקבל טיפים אקסקלוסיביים לקוראי הבלוג.
אז יאללה, מתחילים!
לימור צדוק
צלמת, כתבת ומדריכת טיולים ליעדים אקזוטיים עם ותק של למעלה משלושים שנה, מרצה מבוקשת ובקרוב - סופרת.
נתחיל מהקל אל הכבד, השאלה הראשונה שלנו אלייך היא מתי התחלת לצלם ומה גרם לך להיכנס לעולם הזה?
המפגש הראשון שלי עם הצילום נולד כשהתחלתי להדריך טיולים מטעם החברה להגנת הטבע, בצבא ובזמנו מושא הצילום שלי היה פרחים.
בטיול התרמילאי שלי במזרח הרחוק בחרתי לצלם בשקופיות ולא בסטילס ובדיעבד זו הייתה החלטה שעיצבה עבורי נתיב חיים.
כששבתי מהטיול מימנתי את לימודי באוניברסיטה באמצעות הרצאות על המסע בליווי השקופיות ובאחת ההרצאות האלה, נכח מנהל החברה הגיאוגרפית שבסופה של ההרצאה הציע לי להתחיל להדריך מטעמם בסין, בשנת 1991.
צילום: לימור צדוק
משום מה, הצילום התחבר לי לטיול בעולם בלבד ובארץ המצלמה הונחה בצד. רק לאחר סיום התואר השני, כשיצאתי לטיול תרמילאי במרכז אמריקה, שלפתי אותה מהבוידעם והמפגש המחודש עם הצילום הסתיים בטראומה כאשר לאחר חמישה חודשי טיול וממש לקראת סופו, בנסיעה לילית באוטובוס מקומי, סבתא ונכדה בן החמש, עברו מהספסל האחורי לשבת מאחורינו ולמרות ששמרתי על התרמיל בין רגלי, הילדון זחל מתחת למושב, חתך את התרמיל עם סכין גילוח ושלף את מצלמת הניקון שלי, תיעוד המסע כולו נעלם. לא נותר ממנו
זכר, אלא בראשי בלבד, מה שגרם לי להיפרד מעולם הצילום לזמן רב.
לפני ארבע שנים, הכניסה לפייסבוק והמפגש עם השפע הויזואלי הצילומי, הקסימו אותי והזכירו לי שבעבר אהבתי לצלם. הצטרפתי לטיול צילום בקירגיזסטן ולמדתי לצלם לראשונה במנואל. הקמתי מיזם של הדרכת טיולים בארץ ובעולם, יחד עם הצלם עמית אלוני כאשר הטיולים שילבו בין הדרכה גיאוגרפית ותכנית שלי להדרכת צילום שלו. הודות לשותפות הזו ולטיולים הרבים שהוצאנו ביחד, למדתי לצלם וגיליתי עולם.
צילום: לימור צדוק
איך היית מגדירה את סגנון הצילום שלך? מהי ההתמחות שלך?
המשיכה שלי היא לאנשים – אם בקליניקה או בשבטים נידחים. מעניינים אותי סיפורי חיים, התרחשויות ודינמיקה, אני סקרנית לדיאלוג הרגשי שבין העולם הפנימי לסביבה.
צילום עבורי הוא סוג של עט לכתיבת סיפור. אנשים מהווים את מושא הצילום המרכזי שלי ואני מתמחה בצילום תרבויות ורחוב. התחום הזה מאפשר להתנסות במגוון טכניקות ומשחקי צילום.
אני גם אוהבת ונהנית מצילום נוף אבל לרב אחפש בתוכו את נוכחות האדם שתיתן לנוף פרופורציה ועומק נוסף.
צילום: לימור צדוק
ומה לגבי טכניקה? יש טכניקה מסוימת שאת מעדיפה? משהו שמאפיין את הצילומים שלך?
הצילום שלי מתאפיין בלכידה של סיפורים, התרחשות וקשר בין אובייקטים. גם אם זה קשר שאני זו שיוצרת אותו (קשר בין אדם לרקע, בין צבעים, בין טקסטורות וכו'). הצילומים שלי מנסים להביע או לעורר רגש ומקפלים בתוכם מוטיבים שונים. אני נעזרת תכופות בעדשה רחבה, צילום המתקרב לאובייקט וחיפוש אחר זוויות אחרות, פעמים רבות זוויות נמוכות. אני מחפשת את הדבר האחר, לא "עוד צילום".
ואם נדבר רגע על חלומות, מה החלום שלך בעולם הצילום? איזושהי פנטזיה צילומית פרועה?
האמת שהפנטזיה הכי פרועה אותה אפילו לא העזתי לחלום, הפכה עבורי למציאות. הפנטזיה שיגלו אותי ויציעו לי לצאת למסעות דוקומנטריים לחקר תרבויות ברחבי העולם.
רק לאחרונה שבתי משלושה מסעות צילום מטעם "מסע אחר אונליין" - לפסטיבל הוודו בבנין, במערב אפריקה, לדובאי ולבאטומי. בנוסף יצאתי למסע צילום והכנה להדרכה לגאנה וטוגו מטעם החברה הגיאוגרפית.
הארעיות הרגעית החולפת של הצילומים בפייסבוק, פוגשת פלטפורמה נוספת בכתבי העת לצד הסברים וטקסט. כך הם מקבלים עבורי תוקף ויציבות. החלום לגמרי פה.
צילום: לימור צדוק
ומה לגבי דמויות שאת שואבת מהן השראה? יש כאלו?
פתחתי לעצמי במחשב תיקיית השראה בצילום, אני מכניסה אליה צילומים שחודרים לי לבטן. צילומים שגורמים לי להתעכב, לפענח, לשאול ולשהות. לעתים הצלמים אנונימיים ולעתים מדובר באושיות
מפתח צילומיות. לעתים הצילומים מתחברים לשפה שלי ולעתים מעיפים אותי לסגנון שונה ורחוק ממני.
התהליך עבורי הוא רגשי. צילום שגורם לי לעזוב הכל ולצאת לצלם הרגע, או לרצות להתקשר לצלם ולשוחח איתו – הופך למקור השראה עבורי.
צילום: לימור צדוק
נשמח לכמה טיפים, תוכלי לספר לנו קצת על הציוד שלך, מאיפה התחלת? במה את משתמשת היום?
כיום אני מצלמת עם Sony a7iii. מצלמה איכותית וקלה המאפשרת לי להתנייד באופן פחות מסורבל. אני מסתובבת עם שני גופי צילום, אחד עם עדשת 70-180, F/2.8 של טמרון והשני עם עדשה רחבה 16-35 F/2.8 של סוני. אני אוהבת גם את עדשת ה-85 מ"מ F/1.8.
צילום: לימור צדוק
ואיזה ציוד לדעתך חובה בכל תיק צילום?
הכי חשוב שהצלם ידע להתאים את סגנון הצילום הקרוב לליבו לסוג הציוד שלו. באופן אישי אני אוהבת לכסות מנעד המאפשר מחד עדשה רחבה הקולטת את רוחביות הסצנה והסיפור ולצד זה את היכולת לייצר אינטימיות ולקרב את האובייקט בעזרת טלה. אני גם אוהבת לצאת למסעות שלי עם לפטוט וכונן חיצוני לגיבוי ולעריכה ראשונית ולהקפיד על סוללות וכרטיסי זיכרון.
צילום: לימור צדוק
ספרי לנו... יש פרויקטים חדשים על הפרק?
וואו, איזו שאלה ואיזה תזמון!
בימים אלו, הספר הראשון שלי עומד לצאת לאור!
לספר קוראים "סיפורי חיים - אשנב לתרבויות נעלמות". מדובר בפרויקט המחבר בין כתיבה לצילום ושוזר סיפורים מתרבויות אתניות נעלמות עם צילומים שצילמתי כצלמת תרבות. הסיפורים בספר נכתבו מתוך מפגשים אנושיים מרגשים שחוויתי במסעותי.
בחרתי להתעמק בתרבויות, מסורות וטקסים שהולכים ונכחדים מהעולם. ישנתי איתם, אכלתי איתם, הצטרפתי אליהם וחוויתי את אורחות חייהם והתרגשתי מהחוסן שלהם אל מול האיום ההישרדותי.
הספר סיים עריכה לשונית וגרפית בהוצאת ניב הנפלאים וממתין להדפסה ואני חווה התרגשות גדולה סביבו.
שמחה לספר לקוראי הבלוג שיש לכם הזדמנות מיוחדת לרכוש את הספר במכירה מוקדמת! ניתן לעשות את זה עם תמיכה בקמפיין הדסטארט לספר (מימון המונים, למי שלא מכיר). זה יתן לכם את ההזדמנות לקבל את הספר לפני כולם ולי להוציא אותו לאור בדרך המיטבית.
צילום: לימור צדוק
לסיום, נשמח לשמוע ממך על מקרה "פגום" שקרה לך בקריירת הצילום ועל טיפ שאת חושבת שיכול לעזור לצלמים מתחילים הקוראים את הריאיון
ואו! הדרך שלי מלווה ב-"אובר" חשיפה או החשכה וגרעיניות, בטשטוש ופספוס רגעים שנדלקתי עליהם, ב"אוי חבל" ו"איזה באסה" או נבוט פנימי כזה של "אני לא מספיק" אבל מזה רק צמחים וגדלים.
איזה מזל... ולגבי הפוטו טיפ?
חבקו את הסקרנות והתשוקה שלכם לצילום. תכבדו את הקול הפנימי שמבקש להתפתח בתחום ותנו לו מקום. צאו לצלם, לבד וביחד. תצטרפו לסדנאות וטיולי צילום, זה הערסל הנפלא והמבטיח ביותר להתפתחות בתחום.
איזה סיום מדהים! לימור נהננו ממש! נתראה בחוויות המשותפות שלנו בפוטוטיפס!
בואו לתמוך בקמפיין ההדסטארט לספר של לימור: "סיפורי חיים - אשנב לתרבויות נעלמות".
לימור מתארחת בתוכנית טלויזיה
צילום: לימור צדוק
צילום: לימור צדוק
צילום: לימור צדוק
Comentarios