תוצאות החיפוש שלכם

זהו המאמר הרביעי מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס (המאמר הזה) מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) תפקידו של התריס במשולש החשיפה כפי שבטח כבר קראתם כמה פעמים במאמרים הקודמים, משולש החשיפה מתייחס לשלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה של התמונה: (1) הצמצם - הפתח בתוך העדשה דרכו העובר אור מהמציאות לתוך המצלמה (2) התריס - נושא המאמר הזה (3) ה-ISO - מבטא את רגישות החיישן לאור תפקידו של התריס במשולש החשיפה הוא לאפשר מעבר רציף של האור לעבר החיישן למשך זמן מסוים במהלך הצילום ולחסום אותו בכל זמן אחר, ממש כמו התריסים בחלונות הבתים שלנו. זמן החשיפה / מהירות התריס זמן החשיפה קובע באופן ישיר את החשיפה של התמונה, בהנתן צמצם ו-ISO מסוימים. נהוג להציג את זמן החשיפה בשניות על גבי מסך המצלמה, הצג הצידי או בתוך העינית. רוב המצלמות של היום מסוגלות לבצע חשיפה של בין 1/4000 השניה לבין 30 שניות שלמות, וניתן אף להרחיב את הטווח בעזרת שימוש בתריס ידני או שלט. בז'רגון המקצועי נהוג לדבר דווקא על המושג "מהירות התריס" בהתיחסות לזמן החשיפה. שימוש במושג זה מעט מטעה לדעתי, ויותר נכון ואינטואיטיבי להשתמש דווקא במושג "זמן החשיפה" המדובר. מה שחשוב באמת זה להבין את המשמעות העומדת מאחורי שני המושגים שבפועל מדברים על אותו הדבר. לדוגמא, זמן חשיפה קצר (מהירות תריס גבוהה, למשל 1/2000 השניה) כמעט ולא יאפשר כניסה של אור למצלמה, ואילו זמן חשיפה ארוך (מהירות תריס איטית, למשל 3 שניות) יגרום לכניסת אור משמעותית לתוך המצלמה. זמן החשיפה המומלץ מאד תלוי בסיטואיציה בה אנחנו מצלמים והאפקט האומנותי אותו נרצה להשיג, ועל זה - בהמשך המאמר. זמן חשיפה ארוך מאפשר אפקטים של מריחה של אובייקטים הנמצאים בתנועה. למשל בצילום אורבני בלילה ניתן למרוח את פנסי הרכבים הנוסעים על כביש מהיר. חשיפה של 15 שניות. מצד שני, זמן חשיפה קצת מאד מאפשר הקפאת תנועה של אובייקטים שנעים מהר. מהירות תריס 1/800 השניה פעולת התריס במצלמה כדי להבין את אופן פעולתו של התריס, צריך להכיר איך מתבצע תהליך הצילום כולו, שהתריס הוא חלק ממנו. במצלמות המודרניות קיימים שני סוגים של מנגנוני התריס - המכאני והאלקטרוני. כל מצלמות ה-DSLR ורוב מצלמות חסרות המראה (Mirrorless) משתמשות במנגנון המכאני ואילו סמארטפונים ומצלמות כיס קטנות משתמשות בתריס האלקטרוני. תריס במצלמת DSLR אופן פעולתו של התריס במצלמות DSLR זהה לפעולת התריס במצלמות פילם הישנות והטובות, רק שבמקום הפילם העשוי מחומרים רגישים לאור, כאן אנחנו חושפים לאור את החיישן הדיגיטלי. המנגנון כולל שני תריסים אשר מורכבים ממש לפני החיישן, אחד מעל החיישן והשני מתחתיו. במצב הסגור, בזמן שאנחנו בונים את הקומפוזיציה, מודדים את האור, מחשבים פוקוס, וכו', התריס התחתון מכסה את החיישן וחוסם את האור ואילו התריס העליון מחכה בסבלנות לצילום. הצילום מתרחשים שלושה תהליכים האחד מיד אחרי השני: (1) המראה הממוקמת לפני התריס מתרוממת, (2) התריס התחתון כיסה את החיישן יורד למטה וחושף אותו לאור (3) התריס העליון יורד למטה בעקבות התחתון, ושוב חוסם את האור. זאת בעצם החשיפה, ופרק הזמן שבין פתיחתו של התריס התחתון לסגירתו של העליון הוא הוא זמן החשיפה. הערת צד - זאת בדיוק הסיבה שלדעתי השימוש במושג "מהירות תריס" מטעה, שכן הכוונה בו היא לזמן החשיפה בלבד, ולא למהירות בה התריס עולה או יורד. בתום שלושת השלבים הנ"ל, שני התריסים והמראה חוזרים למקומם מהמקורי, בהיכון לקראת הצילום הבא. תריס במצלמת Mirrorless במצלמות חסרות מראה (ניחשתם נכון!) אין מראה אשר מכווינה את האור לעבר העינית. בשלב הכנת הפריים וביצוע כל המדידות, התריסים נמצאים במצב הפתוח שלהם כך שהחיישן הראשי נשאר פתוח וחשוף לאור. מה שהוא לוכד באותו הרגע מוקרן לעבר המסך של המצלמה או העינית האלקטרונית בזמן אמת. בזמן הצילום, שבריר שניה לפני החשיפה עצמה, התריס התחתון מתרומם וחוסם את האור מהחיישן. החל מרגע זה החשיפה מתחילה והחיישן מקליט את הנתונים. כאן, בדומה ל-DSLR, התריס התחתון יורד, וחושף את החיישן, כאשר התריס העליון נסגר אחרי פרק הזמן המתאים למה שהוגדר כזמן החשיפה. השלב האחרון במהלך הוא העלייה של התריס העליון למקומו המקורי, ובעצם חזרה ל"מצב הכנה לצילום" בו החיישן חשוף בצורה רציפה. תריס בסמארטפונים ומצלמות כיס עקב הגודל הקומפקטי של מכשירים אלו ומתוך כוונה להוזיל עלויות השימוש בתריס מכאני בלתי אפשרי כך שמנגנון הצילום במקרה זה משתמש בתריס אלקטרוני. בדומה למצלמות חסרות מראה, בזמן הכנת הפריים החיישן מופעל וחשוף לאור, מתרגם את מה שהוא רואה בזמן אמת ומקרין את התמונה על גבי המסך. ברגע הצילום המחשב של המצלמה מתחבר לחיישן ולוקח דגימה למשך זמן החשיפה, מקליט אותה ושומר כקובץ. בזמן הזה החיישן ממשיך להיות מחובר כמו מקודם. התריס והאפקט האומנותי - הקפאה / מריחה בדומה לצמצם שקובע עבורנו את עומק השדה, גם לתריס ישנו תפקיד אומנותי חשוב למדי. בואו נדבר רגע על קצוות הטווח של מהירויות תריס אפשריות. ערך גבוה במיוחד (כאמור, 1/4000 השניה) יגרום ללכידה של שבריר השניה מהסצינה ו"יקפיא" כל תנועה שהייתה בה. מהצד שני של הטווח, מהירות תריס נמוכה מאד (נניח 30 שניות) תגרום ללכידה למשך זמן ניכר ו"תמרח" את הפריים וכל תנועה שהייתה בו. בפועל, תהיה זו החלטתם של הצלמים באיזו מהירות תריס להשתמש בכל סיטואציה. זה יהיה שיקול של האפקט האומנותי הרצוי (למשל, הקפאה, מריחה קלה או מריחה גדולה) תוך התחשבות בסיטואציה והיתרונות והחסרונות שלה (תאורה קיימת, מהירות האובייקט המצולם וכו'). הקפאת רסיסי מים גורמת לתחושת העצמה של פגיעת הגלים בסלעים. חשיפה של 1/800 השניה. מריחה של הגלים מייצרת תחושה רגועה ו"חלומית". חשיפה של 13 שניות (בשילוב עם פילטר ND). מהירויות תריס מומלצות הערה אישית - תהיה זו טעות להמליץ על מהירות תריס מסוימת שתתאים באופן מושלם לסוג צילום מסוים. ישנם יותר מדי משתנים וסוגיות צילומיות שמשפיעות על ההחלטה שלנו - התאורה הקיימת, הוויז'ן הצילומי והאפקט אותו נרצה לקבל, מגבלות ציוד וכו'. עם זאת, אנסה בכל זאת לתת כמה המלצות כלליות למהירויות תריס המתאימות למספר סגנונות צילום פופולריים. ההמלצות האלה הן קווים מנחים בלבד שיעזרו לכם לקבל תחושה לגבי ההגדרה הנכונה להתחיל ממנה. מטבע הדברים, אינני מתייחס כאן לפרמטרים חשובים נוספים כגון צמצם ופוקוס אלא מתמקד במהירות התריס בלבד. מכאן זה לגמרי שלכם לנסות ולהתנסות - לשנות את ההגדרות, לחשוב מחוץ לקופסה וליצור משהו מיוחד משלכם, בניגוד לכל ההמלצות. מהירות תריס מומלצות בצילום מהיד מהירות תריס מומלצות בעל חצובה איך התריס משפיע על החדות בצילום מהיד בני האדם אינם רובוטים והידיים שלנו עלולות להכניס רעידות קלות בזמן הצילום. זה עלול לטשטש את הפריים, גם אם הפוקוס האופטי מושלם (כלומר, אחרי שהתפקסנו נכון על האובייקט הרצוי). במהירות תריס גבוהה ההשפעה של אותן הרעידות על איבוד הפוקוס תהיה קטנה ואף זניחה. למשל, בהגזמה, מהירות תריס של 1/4000 תקפיא לחלוטין את הרגע והידיים שלנו לא ישפיעו כלל על החדות. במהירות איטית יחסית, למשל 1/4 השניה, אנחנו עלולים לקבל פריים מטושטש, גם אם נעמוד הכי יציב שרק אפשר. כמובן שבחשיפות ארוכות יותר אין לנו שום ברירה אחרת אלא לצלם על חצובה. כדי לקבל פריים מפוקס היטב בצילום מהיד, אנחנו צריכים לצלם במהירות תריס גבוהה מספיק כך שרעידות הידיים שלנו לא ישפיעו על התוצאה. איך יודעים כמה זה מהר מספיק? תגלגלו מעט למטה ותגלו את כלל האצבע למהירות תריס מספקת שתמיד מומלץ להישמע לו. גורמים נוספים המשפיעים על החדות חשוב שלא לבלבל בין הטשטוש הנובע מרעידות הידיים שלנו במהירות תריס איטית לבין טשטוש הנובע מתנועה כלשהי של האובייקט שאנחנו מצלמים. גם אם נהיה יציבים מאד ואף נצלם על חצובה, אם האובייקט המרכזי נמצא בתנועה מהירה יחסית למהירות הצילום, הוא יהיה מטושטש בפריים. במקרה הזה הדרך היחידה לקבל אובייקט מפוקס היא ע"י העלאה של מהירות התריס לערך אשר "יקפיא" את האובייקט (על כך בהמשך המאמר). אופציה נוספת היא מריחת התנועה ע"י צילום בטכניקת הפאנינג בה אנחנו "עוקבים" אחר האובייקט תוך כדי תנועתו. בנוסף, שלא נשכח את המובן מאליו - המיקוד האופטי שבעדשה. המיקוד האופטי מתקבל בעזרת מיקום נקודת הפוקוס על האובייקט הרצוי ו "חצי לחיצה" על כפתור המחשף (או Back Button Focus למי שמשתמש) לפני הצילום. הרי אם לא נתפקס כראוי האובייקט יצא מטושטש ללא קשר למהירות התריס או למהירות התנועה שלו. צילום בטכניקת פאנינג יכול לייצר פריימים מהממים שממחישים תנועה גם בצילום מהיד בחשיפה מעט איטית. אפילו יש לנו מאמר שמדבר על הטכניקה הזו! כלל אצבע למהירות תריס בצילום מהיד אז מהי אותה מהירות תריס הקסם שתבטיח לנו תמונה חדה וברורה? כלל האצבע למצלמות פול פריים בעלות חיישן גדול יחסית אומר שמהירות התריס צריכה להיות לפחות אחד חלקי אורך המוקד של העדשה. כלומר, אם נצלם פריים עם אורך מוקד של 100ממ מהירות התריס המינימלית היא 1/100 שניה. אורך מוקד של 24ממ? מהירות תריס של 1/25 תספיק. במצלמות קרופ צריך לחלק את המספר הזה ביחס גדלי החיישן, למשל 1.5 במצלמות ניקון או 1.6 בקנון. בצילום נוף סטטי רחב, נרצה לקבל עומק שדה רחב (צילום בצמצם סגור) ואיכות תמונה מירבית (ISO100). לצורך כך, במקרים מסוימים נצטרך לצלם במהירות תריס איטית יחסית, למשל 1/50 השניה. ההמלצה שלי: פשוט תכפילו את אורך המוקד פי 2 ואז תחשבו אחד חלקי המספר שיצא כדי לקבל את מהירות התריס הרצויה ולהיות בטוחים. למשל, באורך מוקד של 70ממ, תצלמו במהירות תריס של 1/125 או 1/160. בכל מקרה, תמיד כדאי להיות כמה שיותר יציבים ולאחוז במצלמה במספר נקודות (יד ימין על הגריפ, שמאל על העדשה, העין צמודה לעינית). השפעת המייצב על מהירות התריס האפשרית בעדשות רבות קיים מנגון ייצוב אשר נלחם בגבורה ברעידות הידיים שלנו ועוזר למנוע מהן להשפיע על חדות התמונה. אלו מכם שיש להם מייצב בעדשה (או מייצב חיישן במצלמה שקיים בחלק ממצלמות חסרות המראה) יכולים לנצל אותו ולצלם במהירויות תריס נמוכות יותר ממה שכלל האצבע מנחה. נהוג למדוד את ה"עוצמה" של מנגנון הייצוב בסטופים והשאלה שנשאלת בהקשר זה היא: "בכמה סטופים נוכל לרדת במהירות התריס מהערך שכלל האצבע מנחה אותנו ועדיין לקבל פריים מפוקס?". אם תרצו להבין לעומק את המושג "סטופ" בצילום, מוזמנים לקרוא את הסדרה שכתבתי עם #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום. מבלי להכנס לפירוט יתר, רוב המייצבים מאפשרים להוריד את מהירות התריס ב-2-4 סטופים, כלומר פי 4 עד פי 16. לדוגמא, צילום באורך מוקד של 100ממ במצלמת קרופ מביא אותנו למהירות תריס של 1/200, כך לפי כלל האצבע. אם קיים מייצב בעדשה, נוכל לרדת במהירות התריס לאזור בין 1/40 או אפילו 1/20 מבלי לפגוע בפוקוס. המייצב עוזר לנו בתנאי תאורה מוגבלים בהם נרצה להכניס יותר אור ולצלם במהירות תריס נמוכה יותר ולאו דווקא להעלות את ה-ISO. כלל ה-Sunny 16 זהו כלל אצבע שמקל על הצלמים לקבוע חשיפה נכונה בצהרי יום שטוף שמש. הכלל אומר שעבור צמצם של F/16 חשיפה נכונה של הפריים תתקבל במהירות תריס השווה אחד חלקי ה-ISO. לדוגמא, 1/100 עבור ISO 100 או 1/400 עבור ISO 400. מהכלל הזה ניתן להגיע בקלות למהירויות תריס גם בצמצמים אחרים. למשל, ב F/11 שזה סטופ אחד של אור יותר מ F/16 (לא בטוחים מה זה סטופ? כנסו למאמר הזה) ו-ISO100 מהירות התריס תהיה 1/200 במקום 1/100, בדיוק פיצוי החשיפה הנדרש של סטופ אחד. יאללה, מספיק להיום עצוב, כי כמו כל דבר טוב בחיים, גם המאמר הזה הגיע לסיומו וזה הזמן לחשוב על הדבר הטוב הבא. אני לא יכול לחשוב על משהו נכון יותר מאשר מאמר על ה-ISO שישלים את סדרת ה- #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה, שנכתב בימים אלו ממש. חשוב לי להגיד לכם שמאמרים ותיאוריה זה נהדר, אבל אין כמו תרגול אמיתי בשטח. צאו לצלם, קחו את הקווים המנחים למהירויות התריס שהמלצתי במאמר הזה, שחקו איתם ותראו איזה תוצאות תקבלו. אין חכם כבעל ניסיון. אם אהבתם ולמדתם, אשמח לשיתוף המאמר עם החברים שלכם, שגם הם יהנו מהתכנים שיש בבלוג שלנו. שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: המאמר הראשון - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני - האור והחשיפה | המאמר השלישי - מהו הצמצם | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה #סטופ #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO

הנה לכם כמה משפטים שלבטח שמעתם לא פעם במהלך קריירת הצילום שלכם: "לצד הצמצם והתריס, איזו הוא אחד הצלעות במשולש החשיפה" "איזו הוא בעצם רגישות החיישן לאור" "איזו גבוה מייצר רעש דיגיטלי" יתכן ותופתעו, אבל חשוב שתדעו שהאמירות האלה פשוט לא נכונות! "מה??? אבל למדתי בקורס למתחילים אצל מדריך ממש מנוסה שכן אמר שאיזו זה רגישות החיישן ושהוא חלק ממשולש החשיפה ובמספרים גבוהים הוא מייצר רעש!" ארגיע אתכם ואומר שאין לי כוונה לפקפק באמירותיו של אותו המדריך ומה שהוא לימד אתכם לגבי איזו הוא בהחלט נכון, אך עם כוכבית (*). ההסבר שהוא נתן היה מעט פשטני אבל הוא היה בול מה שצלמים צעירים צריכים לדעת בשלב ההתחלתי. ממש כמו שסטודנט לרפואה בשנתו הראשונה לא יוכל לעכל את כל הפרטים המדויקים על ניתוח לב פתוח מסורבל. צילום שביל החלב דורש צילום באיזו גבוה כדי ללכוד את התאורה החלשה של הכוכבים. בצילום שכזה ישנו רעש דיגיטלי רב, אבל האם האיזו הגבוה הוא המקור שלו? תמשיכו לקרוא ותראו. בעודי כותב את המאמר האחרון בסדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה המדבר על איזו ותפקידו במשולש החשיפה (יתפרסם בקרוב) חשבתי על זה שיתכן וההבנה המעמיקה על המושג ISO טיפה התפספסה בקרב הצלמים, בעוד שחבריו הצמצם והתריס הרבה יותר אינטואיטיביים ומובנים. במאמר הזה החלטתי להעמיק בנושא ואף לנפץ עבורכם כמה מהמיתוסים המוכרים לגבי המושג ISO ולספק כמה ההסברים נוספים לאלו מכם שמוצאים את הנושא מעניין. יושבים? מתחילים! שבירת מיתוס 1 - איזו משפיע על החשיפה !לא נכון משולש החשיפה, מכירים? האם ה-ISO הוא באמת חבר לגיטימי בו, לצד הצמצם והתריס? לא בדיוק! לפני שננפץ את המיתוס הזה בואו נבין איך תהליך החשיפה מתרחש ואיך חיישן המצלמה עובד בזמן הצילום בדגש על תפקידו של ה-ISO בתהליך. שלב א' - החשיפה בהינתן סצנה צילומית בעלת אופיין תאורה מסוים, שני פרמטרים (בלבד!) משפיעים על האור שנכנס למצלמה והחשיפה בפועל - (1) הצמצם שמאפשר לאור לעבור דרך העדשה ו-(2) מהירות התריס שקובעת את משך הזמן שהחיישן חשוף לאור. ל-ISO אין שום קשר לתהליך החשיפה הזה! הוא נכנס לפעולה רק בשלב מאוחר יותר. מופתעים? גם אנחנו! תמשיכו לקרוא והכל יתבהר. עוד מעט הכל יתבהר שלב ב' - פעולת החיישן החיישן הוא מכשיר אנלוגי שמורכב מתאים פוטואלקטריים מזעריים העשויים מסיליקון (הפיקסלים המוכרים לכולנו). התאים יודעים לקלוט פוטונים (חלקיקים קטנטנים שמרכיבים את האור) ולהמיר את האנרגיה שלהם לזרם חשמלי בעוצמה המתאימה לאנרגיה. מכאן השם - תאים פוטו (אור) אלקרטיים (מלשון אלקטרונים). במילים פשוטות, החיישן רואה את האור במהלך החשיפה וממיר את האנרגיה שלו לזרם חשמלי. שלב ג' - ה-ISO נכנס לפעולה !בשלב שאחרי החשיפה רק אחרי שהחיישן המיר את האור לזרם אלקטרונים ולמתח חשמלי, מכשיר אחר נכנס לפעולה - ממיר אות אנלוגי לדיגיטלי (Analog-Digital Converter). זה השלב בו עוצמת המתח החשמלי שהחיישן הפיק מתורגמת לביטים, ה-0 או ה-1 שמייצגים את עוצמת האור בכל פיקסל. !זה בדיוק המקום בו האיזו נכנס לפעולה איזו הוא מדד המייצג את ההגבר (המכונה Gain בעולם האלקטרוניקה) בעזרתו הממיר האנלוגי-דיגיטלי מתרגם את המתח החשמלי לביטים. הנה לכם שבירת המיתוס - איזו אינו לוקח חלק בחשיפה של החיישן לאור ומצטרף לתהליך רק בשלבים מאוחרים יותר! כן, גם אנחנו אוהבים הפתעות! שבירת מיתוס 2 - איזו הוא רגישות החיישן לאור !לא נכון זאת הטעות המקובלת השניה שהרבה צלמים עושים - להתיחס לאיזו כאל רגישות החיישן. בהמשך להסבר בסקשן הקודם של המאמר, הרגישות לאור שכולם מדברים עליה היא בעצם האופיין בו הפיקסלים קולטים את האור ומתרגמים אותו למתח חשמלי. מה שמשפיע על האופיין הזה בעיקר הם הטכנולוגיה בה החיישן בנוי והחומרים מהם הוא עשוי. כאמור, בשלב החשיפה של החיישן לאור, תהליך המרת האור למידע דיגיטלי בו ה-ISO לוקח חלק עדיין לא נכנס לפעולה ולכן אין זה נכון לקרוא לו "רגישות החיישן". ולמה בכל זאת קראתי לו כך בתרשים של משולש החשיפה למעלה? עוד טיפה סלבנות ותדעו גם אתם. שבירת מיתוס 3 - ISO מייצר רעש דיגיטלי !לא נכון I dare you say that ISO produces digital noise, I double dare you! בהמשך ישיר לשבירת המיתוסים הקודמים - האיזו לכשעצמו לא מייצר רעש דיגטלי אלא מגביר את הרעש שהיה שם מלכתחילה וזאת הסיבה.  בזמן החשיפה, תהליך המרת אנרגיית האור למתח חשמלי עליו סיפרתי קודם תמיד ילווה ברעש. ישנם שני מקורות מרכזיים לרעש הזה - רעש הפוטונים (או רעש החשיפה) ורעש הקריאה. רעש הפוטונים (או רעש החשיפה) בשמו המקצועי Photon Noise (או Shot Noise), הרעש הזה נובע מהאופי בו הפוטונים שמרכיבים את האור פוגעים בחיישן המצלמה (מי שמתעניין בפיזיקה של התופעה, מוזמן לחפש את המושגים האלה בגוגל). למען הפשטות, תחשבו שהאות שהחיישן קולט מהסביבה מורכב ברובו ממידע אמיתי המייצג את התאורה הסביבתית וחלקו הקטן מורכב מרעש והפרעות. ליחס שבין האות המרכזי לבין הרעש קוראים "יחס אות לרעש" או Signal to Noise Ratio באנגלית. במילים פשוטות - ככל שהחשיפה טובה וחזקה יותר, היחס הזה גדול יותר והאות נקי יותר מה שבסופו של התהליך יוביל לתמונה איכותית יותר עם מעט רעשים. פוטונים עפים באויר מעל עזריאלי בתל אביב רעש הקריאה הרעש השני, ה-Read Noise בעגה המקצועית, מקורו באופן בו החיישן קולט את אותם הפוטונים, ממיר את האנרגיה שלהם לזרם ובהמשך למתח חשמלי. הרעש הזה מושפע מרמת הגימור והטכנולוגיה של הפיקסלים והמכשירים השונים שבתוך החיישן. הרעש הזה נוסף בצורה שווה פחות או יותר לכל פיקסל שמרכיב את התמונה. ההשפעה של ה-ISO על התוצאה הסופית מה שחשוב להבין בשלב זה, הוא ששני הרעשים שנוצרים משני המקורות הנ"ל, גם "רעש הפוטונים" וגם "רעש הקריאה" אינם מושפעים מה-ISO. ה-ISO נכנס לפעולה רק אחרי ששני הרעשים "נוספו" לאות, בתהליך המרת המתח החשמלי לביטים. בפועל הוא מגביר את כל המידע הקיים באות - גם את המידע המעניין וגם את הרעש. כלומר, המיתוס שאומר שאיזו מייצר רעש אינו נכון - האיזו בעצם מגביר את הרעש שהיה שם מאז ומעולם שהגיח לעולמנו בשלב החשיפה וקליטת האור. איך להקטין את הרעש בתמונות שלנו? המטרה כאן ברורה - עלינו לעשות הכל כדי להקטין את הרעש משני המקורות שהזכרתי כדי שלא משנה באיזה ISO נעבוד - נקבל את התמונה הכי נקיה שרק אפשר. את רעש הפוטונים ניתן להקטין אך ורק ע"י שיפור החשיפה הבסיסית המושפעת מהצמצם ומהירות התריס. חשוב לזכור שאת הצמצם ואת מהירות התריס נקבע בראש ובראשונה בהתאם לאפקט האומנותי אותו נרצה להשיג בתמונה (למשל, נפתח צמצם לקבלת עומק שדה רדוד או נגדיל את מהירות התריס כדי להקפיא אובייקט בתנועה). ברוב המקרים, השיקול של למזער את "רעש הפוטונים" יהיה משני. עם זאת, אם ישנה אפשרות לקבל חשיפה איכותית וחזקה יותר מבלי לפגוע באפקט האומנותי הרצוי, עדיף לשנות את אחד או את שני הפרמטרים בהתאם. לשיטה זו קוראים ETTR שהיא קיצור של Expose To The Right. מבלי להכנס לעומק השיטה, רק אומר שהכוונה היא להיסטוגרמה המייצגת את התמונה. הרעיון בשיטה הוא "לקחת" אותה הכי ימינה שרק אפשר, מבלי לגעת בצד ימין שלה ולשרוף פיקסלים. לגבי "רעש הקריאה" התשובה היא פשוטה הרבה יותר, אך גם יקרה הרבה יותר. בגדול, רעש הקריאה נובע מאיכות החיישן והטכנולוגיה שלו וכאן ההבדלים בין במצלמות השונות באים לידי ביטוי. ע"מ להפחית את רעש הקריאה נצטרך לעבוד עם מצלמות חדשות ויקרות יותר עם חיישנים מתקדמים יותר שייצרו עבורנו פחות "רעש קריאה". לסיכום, תזכרו שהאיזו אינו מייצר רעש דיגיטלי אלא מגביר רעש שכבר קיים בשלב החשיפה. על מנת "להקפיא" קוליברי קוסטה ריקנית התזזיתית, נדרשת מהירות תריס גבוהה במיוחד, מה שמחייב אותנו להשתמש ב-ISO גבוה ISO 2500 בתמונה זו שבירת מיתוס 4 - ISO הוא ראשי תיבות של International Organization for Standartization !לא נכון בלי להכנס יותר מדי לפירוט וההיסטוריה, השם ISO בצילום מגיע מהגדרת סטנדרט בינלאומי אחיד לשלב ההמרה בין המתח שנוצר בחיישן לבין הערך הדיגיטלי שמייצג אותו. הסטנדרט הזה נקבע ע"י הארגון הבינלאומי לסטנדרטיזציה וכל חברות המצלמות בעולם מחויבות לו. הערת צד, הארגון אחראי לא רק על נושא הצילום אלא על הסטנדרטים של פחות או יותר כל מוצר שאנחנו צורכים בחיינו - רכבים, אוכל, ביגוד וכו' הדעה הרווחת היא שהשם ISO הוא ראשי התיבות של הארגון הבינלאומי לסטנדרטיזציה. "אבל רגע", יגידו חדי העין שביניכם, "סדר האותיות ממש לא תואם את סדר המילים" ואכן לא כך המצב. הסיפור הוא שלארגון הבינלאומי יש סניף מקומי כמעט בכל מדינה בעולם. בגלל הבדלי השפות, השם של הארגון היה שונה בכל מקום על הגלובוס. למשל, IOS באנגלית, ION בצרפתית (Organisation Internationale de Normalisation) וכו'. ואז הלכה האחידות... לפיכך בחרו חכמי הארגון ללכת על משהו שישמע טוב בכל השפות והפתרון שהם מצאו הגיע דווקא מהשפה היוונית. המילה איזוס (ἴσος) אומרת "שווה". שווה בין כל החברות, מדינות, מוצרים, יקומים... להלן ציטוט מהאתר הרשמי של הארגון: "Because 'International Organization for Standardization' would have different acronyms in different languages (IOS in English, OIN in French for Organisation internationale de normalisation), our founders decided to give it the short form ISO. ISO is derived from the Greek 'isos', meaning equal. Whatever the country, whatever the language, we are always ISO." העולם לפני ואחרי המאמר הזה מצוין, הבנתי הכל על ה-ISO. מה אני עושה עכשיו עם המידע הזה, שחיי מתחלקים לשניים? בשיחה הבאה שלכם עם צלם מדופלם, תגידו לו: "שתדע, צלם מדופלם יקר, ש-ISO הוא לא מה שאתה חושב שהוא. הוא לא חלק מהחשיפה אלא בעצם הוא ההגבר של ההמרה של המתח החשמלי שנוצר בעקבות חשיפת החיישן לאור לביטים דיגיטליים והוא לא באמת מייצר רעש דיגיטלי אלא רק מגביר רעש שכבר היה שם". טוב נו, לא באמת! במציאות, אין ברירה אלא לקצר תהליכים ולדבר בשפה נוחה ויעילה ולא במשפטים ארוכים שאף אחד לא מבין, נכונים ככל שיהיו. אז בפועל, תמשיכו לקרוא ל-ISO "רגישות החיישן", רק עם חיוך וקריצה קטנה לעצמכם, על כך שאתם יודעים את האמת הטהורה. האור שבקצה הכנסיה לסיכום מקווה מאד שלא בילבלתי אתכם עם ניפוץ המיתוסים אבל בעיניי חשוב שהאמת תיאמר. תזכרו שהאיזו אינו חלק מהחשיפה, אינו רגישות החיישן לאור, אינו מייצר רעש דיגיטלי ואינו ראשי התיבות של הארגון ההוא. כן יש לו תפקיד מהותי בהגברת האות החשמלי שנוצר בעקבות אותה החשיפה וביצירת התוצר הסופי - התמונה הדיגיטלית. משולש החשיפה היה בודד ללא הצלע השלישית והחשובה שלו. לכן, למען הפשטות בהבנת המושג, בטח בשיחה עם צלמים בתחילת הדרך, ניתן לוותר טיפה על הדיוק בהגדרה וכן לתת לו את התווית "רגישות החיישן" וכל מה שמתווה אליו. שלכם, ויק. קישורים רלוונטיים: המאמר ה-1 על משולש החשיפה - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני על משולש החשיפה - האור והחשיפה | המאמר השלישי על מושלש החשיפה - מהו הצמצם | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה #סטופ #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO

סטודיו ביתי בתקציב קטן - רשימת הציוד המומלצת שלום צלמים וחברים יקרים! בהמשך להרצאה שלי בנושא בקבוצת פוטוטיפס בפייסבוק, רציתי לרכז את המלצות הציוד שדיברתי עליהן במקום אחד. ההמלצות האלה נועדו עבורכם - שתוכלו להתחיל לבנות ערכת סטודיו ראשונית בבית, שתאפשר להתנסות וללמוד עוד על צילום ועל אור מלאכותי. הרשימה הבאה מיועדת לצלמים חובבים ומחולקת לפי 3 אופציות תקציב: מינימלי, בסיס ומורחב. לדעתי לאופציה האמצעית יחס העלות/תועלת הטוב ביותר. טבלת ציוד מומלץ לצלמים החובבים דוגמא למה שאפשר להשיג בעזרת ציוד בסיסי בלבד ההמלצות האלה הן לא בהכרח הדברים היחידים שיעבדו וישנן הרבה דרכים להגיע לתמונה שעליה אתם חולמים. אשמח לראות בתגובות, אם יש לכם הצעות משלכם למוצרים הראשוניים לסטודיו והיכן אתם ממליצים לקנות אותם. מתוך סדנת "סטודיו עם פלאש אחד" ניסיונות בסטודיו הראשון שלכם עברתם על הרשימות שלמעלה, רכשתם את הציוד שראיתם שיהיה נכון עבורכם. נהדר! עכשיו לפרקטיקה. להלן הצעה לניסוי התחלתי עם מערך תאורה בסיסי שתוכלו ליישם בקלות. הסט אפ העמידו רקע שחור הרכיבו את הפלאש בתוך סופטבוקס ומקמו אותו כמה שיותר קרוב לאובייקט, בלי שיכנס לפריים איך למקם? בזווית 30 הצידה ו45 מעלות מעל האובייקט ביחס למצלמה נתוני צילום התחלתיים מהירות תריס – 1/160sec אפשר לצלם גם עם תריס מעט מהיר יותר (1/200), לפי מהירות הסנכרון של המצלמה שלכם. זה יעזור לבטל את האור הסביבתי ולאפשר רק לתאורת הפלאש להאיר את האובייקט. צמצם F/8 - בכדי להעלות את עומק השדה ולוודא שכל הראש של המודל יהיה בפוקוס ISO 200 - נקודת מוצא עוצמת פלאש – להתחיל ב-1/8 ולבדוק את התוצאות. מה בהמשך? אחרי קבלת התוצאות הראשוניות עם ההמלצות הקודמות שלי, תראו אם תרצו לשנות משהו בתאורה מבחינת העוצמה, הכיוון והאפקט שהיא מייצרת. מבחינת הסט אפ, תראו אם שינוי זווית הסופטבוקס או המרחק שלו מהמצולם יכול לשפר את התוצאות. מבחינת ההגדרות, ניתן לשנות את עוצמת הפלאש או את האיזו. פחות מומלץ לשנות את הצמצם כדי לא לפגוע בעומק השדה ובטח לא את מהירות התריס, אלא אם אתם מכוונים לאפקט שונה מהצילום הקלאסי ויודעים מה אתם עושים. עבודה עם המצולמים זהו נושא שלם שמגיע לו מאמר משל עצמו ואינו חלק מהמאמר הקצר הזה. אם בכל זאת אסכם בכמה מילים, לאחר שמצאתם את החשיפה הנכונה ותאורה שמחמיאה למצולם/ת, זה הזמן להתחיל לשחק עם הצד האנושי יותר של צילום סטודיו. העמדות שונות ביחס למקור האור, הבעות פנים, כיווני מבטים וכו'. בהמשך תוכלו גם לשלב אביזרים נוספים, מתקדמים יותר. מכאן - לצלם לצלם לצלם! לסיכום מוזמנים להצטרף לסדנאות הבאות בנושאי סטודיו (למשל הסדנא הראשונה לצילום בסטודיו עם פלאש אחד) ולהעמיק איתי יותר בסטודיו והבנת האור המלאכותי. מקווה שנהנתם! שלכם, אסף סופרין. למי שלא מכיר אותי, אני צלם ומדריך צילום מרמת השרון. מצלם בהתלהבות משנת 2000 ומקצועית החל מ-2016. מצלם מגוון של נושאים ובמיוחד אוהב לצלם פורטרטים של אנשים, בסטודיו ומחוצה לו. המומחיות שלי היא צילומי תדמית ותנועה וצילומי סטודיו שונים. למדתי ונהנה להמשיך ללמוד צילום באופן קבוע ומאוד נהנה להעביר את הידע הלאה בסדנאות ובהרצאות. מומנים לעקוב אחריי בפייסבוק ובאינסטגרם. קישורים רלוונטיים: סדנת צילום בסטודיו עם פלאש אחד | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #צילום_יצירתי #צילום_סטודיו #סטודיו

"הייתה שקיעה משוגעת אתמול בפלמחים!" הנה משפט שאמרתי אחרי כל ביקור בחוף המהמם הזה. וזאת בדיוק הסיבה שאני כל כך אוהב להגיע לחוף הזה ולצלם בו. שקיעה מהסרטים בחוף פלמחים כל יום וכל שקיעה יראו אחרת בפלמחים. העננים יסתדרו בצורה שונה, המרקמים של האבנים והצמחיה בחוף ירגישו אחרת, השמש תצבע את השמיים בצבעים מיוחדים שיראו שונה מאיך שהם נראו אתמול וימשיכו להשתנות גם מחר... שמיים דרמטיים במיוחד פלמחים הכנה לסדנא לפני זמן מה, ביום חול באמצע ינואר, הגעתי לחוף כחלק מההכנות לקראת סדנת צילום שקיעות נוספת שאני מעביר בסוף פברואר. יתכן ואני דואג יותר מדי, אבל לפני כל סדנא (ולא רק בפלמחים) יש לי נוהג לבחון את השטח בעצמי, מעין פרפקציוניזם בלתי נשלט שכזה שאוחז בי לעיתים קרובות. אבל גם אם זה מוגזם, יש לי כמה סיבות מוחשיות למדי לעשות זאת. בחיפוש מתמיד אחר זוויות צילום חדשות לצלם ברוגע כל ביקור שלי בחוף נותן הזדמנות לצלם את המקום כשהראש נקי מדאגות ומפוקס על הצילום - חיפוש הקומפוזיציה הטובה ביותר, האור היפה ביותר, ההגדרות הנכונות במצלמה וכו'. זה כמעט ובלתי אפשרי במהלך הסדנא בה אני מרוכז במשתתפים וההדרכה שלהם. כל יום צילום נראה אחרת מעבר לכך, במקומות מסוימים (ופלמחים ביניהם כפי שכבר כתבתי) כל יום נראה אחרת לחלוטין - תאורה משתנה (צבעים, כיוון וכו') עננים מקבלים צורה אחרת, זרימות המים משתנות. כך ניתן לקבל גיוון ועניין מחודש בתמונות גם ממקומות שכבר ביקרתי בהם מספר פעמים. חשיבה מחדש על התכנים הביקור לבד מאפשר חשיבה מחדש על הנושאים אותם ארצה להעביר בסנדא ולחפש תמיד איך לחדש ולהפוך את הסדנאות לעוד יותר מעניינות ובעלות ערך למשתתפים. בלת"מים בשטח לפעמים דברים משתנים בחיים שאינם נמצאים בשליטתנו. לא הייתי רוצה להגיע לסדנא ולגלות פתאום שאין כניסה לאתר כלשהו או שהסצינה השתנתה משמעותית ולא מתאימה לצילומים. מה אנסל אדאמס היה אומר על זה? גלים נמרחים בפריים דמויות בחוף טיפ של אלופים אם יש טיפ אחד שהייתי רוצה שתצאו איתו מהמאמר הקצר הזה אז זה יהיה זה: כצלמי טבע, לעולם אל תגידו "כבר הייתי שם". בין אם מדובר בצילום מפלים או פריחה בגולן, עגורים באגמון החולה, שקיעות בפלמחים או זריחה בים המלח - כל יום במקומות המדהימים האלה יראה שונה מקודמו ואם יש לכם לוקיישן אהוב במיוחד - הקפידו להגיע אליו במספר הזדמנויות שונות כדי שתוכלו לצלם תמונות כמה שיותר מגוונות. כמובן, הקפידו לעשות עבודה מקדימה לפני כל הגעה - תבדקו האם יהיו עננים מרשימים, האם קיימת זרימת מים משמעותית באותם המפלים, תכננו את שעת ההגעה הנכונה בה התאורה הכי פוטוגנית וכו'. מעט לפני שהשמש שקעה טיפה בים לסיכום מאמר אישי וקצר הפעם, יש גם כאלה. מקווה שנהניתם ואשמח לשמוע את דעתכם - בתגובה, בהודעה או בטלפון. אם תרצו להעמיק את הידע בצילום נוף ושקיעות, מזמין אתכם להרשם לסדנא יעודית לצילום שקיעות בחוף פלמחים. מזמין אתכם לקרוא גם את המאמר לצילום נוף ימי עם טיפים שימושיים והמלצות מהלב. שלכם, ויקטור קישורים רלוונטיים: מאמר על צילום נוף ימי | עמוד הפייסבוק הרשמי | עמוד האינסטגרם הרשמי | קהילת צילום פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס

אישי אני עדיין זוכר את הסתיו הקודם, אי שם ב-2019. עברה עליי תקופה מעניינת מאד מלאה באתגרים ופעילות בלתי פוסקת במגוון תחומים - עבודה מרתקת כמהנדס בהיי טק, צילומי חתונות והופעות ואיך לא - פעילות ענפה בקהילת הצילום האהובה פוטוטיפס (אתם כבר כאן, קוראים את הבלוג, אז אתם לבטח מכירים אותה). עם כל האושר שהתקופה ההיא הביאה, העומס הגדול שהתלווה אליה ותחושת המתח המתמדת היו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו והמחשבה על פסק זמן קצר מכל העשייה הייתה מתבקשת. רציתי לעצור לרגע את כל העיסוקים היום יומיים ולעשות משהו שונה. איזושהי פעילות שתאפשר קצת נחת ורוגע לנשמה, תמלא את המצברים ועדיין תשלב את האהבה שלי לצילום. רצה הגורל והקפיץ לי פרסום על פסטיבל צילום מגניב שהולך להתרחש אי שם בדרום הארץ, מלא בהרצאות וסדנאות מעניינות. זה לא נגמר שם, ואותו הגורל זימן את תאריכי הפסטיבל בדיוק על הסופ"ש עליו נפל יום ההולדת שלי. איני באמת מאמין בגורל, אבל אני כן מאמין שהזדמנויות שכאלה אסור לפספס. מיכל זוגתי הנפלאה קפצה על ההזדמנות יחד איתי (פרגון לא מובן מאליו להקדיש סופ"ש שלם לצילום) זרקנו כמה ג'ינסים וחולצות לטרולי, אספתי את כל ציוד הצילום שלי, ויאללה דרומה! כמה הייתם נוסעים כאן? באותו רגע לא ידעתי כלל למה לצפות אבל עכשיו אני יודע חד משמעית שזאת הייתה אחת החוויות היותר משמעותיות מאז ועד היום (כן כן, אפילו עם כל המסעות לחו"ל שהיו מאז והפעילות הרבה בארץ...). החלטתי לכתוב על כך כמה מילים ולפרגן למארגני הפסטיבל שעשו עבודה פשוט נפלאה. כהרגלי, כדי להיות ענייני ומדויק אדבר כאן על חמשת הסיבות מדוע כדאי להשתתף בפסטיבל פלאנט ערבה בשנים הבאות. הנוף המדברי של הערבה פשוט מהפנט, במיוחד בשעת הזריחה. מה אנסל אדאמס היה אומר על זה? גילוי נאות - אני בהחלט משוחד. בפסטיבל ההוא ב-2019 השתתפתי בעילום שם, כמשתתף מן המניין. בפסטיבל הקרוב בנובמבר 2020 יהיה לי תפקיד בצוות ההדרכה בפסטיבל, לצד כמה מהצלמים המובילים בישראל שמהווים השראה גדולה עבורי כאנשים וכצלמים - גאווה וכבוד גדולים עבורי. בפסטיבל אדריך מספר סדנאות מגניבות ביותר ואני כבר סופר את הימים עד שהכל יתחיל. קישור לקבוצת הפסטיבל בפייסבוק סיבה מס' 1 - ניתוק מהחיים עצמם חיי היום יום של רובנו נראים כמו רכבת הרים בלתי פוסקת, מלאים בשגרה של טירוף, עשייה מרובה וריצה אחר מטרות ויעדים. תקופה הקורונה המשוגעת רק הוסיפה שמן למדורה הזו והפכה את החיים שלנו לעוד יותר מאתגרים. כמה ששגרה כזו יכולה להיות מהנה ומספקת, מדי פעם הגוף (ובעיקר הנשמה) זקוקים לכמה רגעים של מנוחה ושלווה כדי למלא את המצברים לקראת ההמשך המאתגר. הערבה היא ה-מקום לקחת בו את פסק הזמן הכה חיוני הזה ולהנות מהאוירה הרגועה והמעצימה שהשממה המדברית משרה. מיכל נהנית מהנוף המדברי של פארק תמנע המהמם סיבה מס' 2 - ארבעה ימים רצופים של צילום ישירות לוריד כמה פעמים יצאתם לצלם השבוע? ומה עם החודש האחרון? אני משער שמה שלא תענו כאן, זה כנראה נמוך מדי עבורכם ולבטח הייתם רוצים להיות שם בחוץ ולהקליק על המחשף הנחשק הרבה יותר, ללא קשר אם אתם צלמים חובבים או עובדים בצילום כמקצוע. ארבעת ימי הפסטיבל הבנויים על טהרת הצילום יתנו מענה מושלם לרצון הזה ויספקו לכם תוכן צילומי (ולימודי) מגוון מאד. פלמינגואים בארוחת הערב, שניה לפני רדת החשיכה סיבה מס' 3 - חשיפה לתחומי צילום חדשים וחיזוק הידע הקיים בהמשך ישיר לנקודה הקודמת, הפסטיבל הוא הזדמנות נהדרת להפתח לכיוונים מעניינים חדשים שלאו דווקא נמצאים בליבת העשייה היום יומית. מתי בפעם האחרונה עצרתם רגע להתבונן בזבוב ולהבין איך הוא באמת נראה? צילום מאקרו מאפשר בדיוק את זה. מתוך סדנת צילום מאקרו עם ליאור קסטנברג למשל עבורי צילום מאקרו זה משהו שכמעט ולא נתקלתי בו במהלך קריירת הצילום שלי וזאת הייתה חוויה נהדרת לצלם כמה שוטים של צמחים ופרוקי רגליים ממש מקרוב. כמובן, חיזוק הידע שכבר קיים זאת גם סיבה מצוינת להגיע לפסטיבל ולחוות צילומי טבע, נופים וציפורים. בצילום מאקרו מגלים עולם שלם שלא נחשפים אליו ביום יום. מתוך סדנת צילום מאקרו עם ליאור קסטנברג בריכות הפלמינגאוים הוא מקום נהדר לתרגל טכניקות צילום צילום מעניינות מיכל זכתה לסשן מדברי מהמם בסדנת "מודלים בטבע" עם הצלמת הבריטית לין מרגוליס מיכל זכתה לסשן מדברי מהמם בסדנת "מודלים בטבע" עם הצלמת הבריטית לין מרגוליס סיבה מס' 4 - מפגש עם חברים וצלמים חדשים "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד" אומר השיר, ולא סתם. תמיד כיף לצאת לצלם ולעבור חוויות מרגשות המתלוות לצילום בטבע. זה כיף כפליים לעשות זאת ביחד. הרי כולנו מגיעים לפסטיבל מתוך אהבה אדירה לצילום אז למה לא לחלוק את האהבה הזו עם עוד אנשים נפלאים? לקראת השקיעה הפלמינגאוים נצבעים בצבעים חמימים נפלאים תחשבו על זה רגע - ניתנה לכם הזדמנות להתנתק לארבעה ימים ולדבר רק על צילום, לקבל פידבקים, לתת עצות צילומיות, להחשף לשיטות עבודה של אחרים ועוד ועוד ועוד. הבנתם את הנקודה :) יותר מכך, זאת הזדמנות מעולה ליצור קשרים חבריים להמשך הדרך ולהמשיך לטפח את הסביבה האנושית הקרובה אליכם שכל כך חיונית כדי להמשיך לצמוח בתחום המאתגר הזה. קפיצה למים העמוקים סיבה מס' 5 - חשיפה לשיטות לימוד והנחיה מגוונות "מכל מלמדיי השכלתי". הלימוד לא נעצר אף פעם ועבורי הוא מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות הן כצלם והן כמדריך ומנחה. אני מאד נהנה לשמוע מורים אחרים מלמדים ותמיד שואב מהם השראה ולומד משהו חדש שאוכל ליישם גם בסדנאות שלי כמו מבנה ההדרכה, שיטת תרגול מעניינת, גישה מרעננת לליבם של התלמידים ועוד. מריחות ליליות. מתוך סדנת חשיפות ארוכות עם חן טופיקיאן אני מאמין שללמד אחרים הופך אותנו למומחי ידע בכל תחום בו נרצה להתמקצע וגם אם אין לכם שאיפות להיות מדריכים או להקים בית ספר לצילום, התבוננות על הנושא דרך המשקפיים של המורה יכולה לעזור לכם להיות צלמים טובים יותר ואין כמו "ללכלך את הידיים" ולחוות את הלימוד מהמנחים והצלמים המובילים בארץ. השתקפות מושלמת בבריכות הפלמינגואים השלוות לסיכום ארבעת הימים בפסטיבל ערבה היו מאד מיוחדים עבורי ואני מאושר ממני שאני חוזר לשם שוב, הפעם כחלק מצוות הפסטיבל על תקן מנחה. צעד קטן לפלמינגו, קליק אדיר לצלם זאת ההזדמנות לאחל לכל החברים המארגנים של הפסטיבל המון בהצלחה בפסטיבל הקרוב וכמובן גם בהמשך הדרך, בתקווה שזה יהפוך להיות אירוע גדול ומרשים אף יותר עבור צלמים ישראלים ובינלאומיים כאחד. מזמין אתכם להצטרף אליי לקהילת הצילום פוטו טיפס בפייסבוק, קהילה חמה ואינטימית של אנשים נהדרים וצלמים מוכשרים, שבוחרים לחוות את החוויות הצילומיות האדירות האלה ביחד. שלכם, ויקטור. השמש שוטפת את הפטריה של תמנע בצהרי היום קישורים רלוונטיים: קבוצת הפסטיבל פלאנט ערבה בפייסבוק | עמוד ההרשמה לפסטיבל - נובמבר 2020 | קהילת פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | האתר האישי שלי | עמוד הפייסבוק הרשמי | עמוד האינסטגרם הרשמי תגיות: #חוויות_אישיות #בלוג_צילום

​לפני כמה ימים פרסמתי תמונה שצילמתי במעלה העצמאות, הלוקיישן עם הכביש המפותל והמרשים שנמצא בירידה ממצפה רמון למכתש. לא מעט צלמים מוכשרים כבר צילמו שם אבל עבורי היה זה מיני הגשמת חלום, אחרי שנים שניסיתי לפנות את הזמן הראוי ולהגיע לצלם בספוט המיוחד הזה. אחרי פרסום התמונה קיבלתי מספר הודעות מפרגנות ומרגשות למדי שכללו גם מספר שאלות לגבי הצילום עצמו. כהרגלי, החלטתי לשדרג את התשובה לכדי מיני מאמר, עם פירוט ה-Workflow המסודר שהוביל אותי לפריים הזה. מעלה העצמאות בחשיפה ארוכה - הגשמת חלום קטן עבורי נתונים: מצלמת ניקון D750, עדשת טמרון 24-70 G2 24ממ, ISO100, צמצם F/11, זמן חשיפה 145 שניות אז Without Further Ado, בואו ניגש להסבר ושיטת העבודה. פוטו טיפ מס' 1 - סיור מקדים בלוקיישן ומציאת המיקום המושלם ​​ ללא ספק, אחד הגורמים המשפיעים ביותר על איכות התמונה הסופית הוא הסיור המקדים. הסיור המקדים חשוב לא רק בהיבט הצילומי אלא גם הבטיחותי - התצפית מבודדת על קצה התהום ובצילום שצפוי להתבצע בחושך כדאי לנו לדעת מבעוד מועד איפה לעמוד בצורה בטוחה ואיך לצאת משם בסיום. הגעתי לאתר כשעה לפני השקיעה, זמן מספק למציאת הספוט המושלם והבטוח בנחת וברוגע. חיפשתי מיקום עם קומפוזיציה נקיה ומאוזנת בו ניתן להכניס את כל הפיתול עם כמה שפחות הפרעות והסתרות, Foreground מעניין, זווית בה יתווספו מספר רבדים לפריים שיעמיקו את התחושה התלת מימדית. אחרי מעבר בין מספר צוקים שלא לבעלי לב חלש ופחד גבהים, נמצא המיקום שהביא לתוצאה הסופית. הספוט שנבחר בסופו של דבר לצילום התמונה. למה שתי חצובות ומצלמות? תמשיכו לקרוא... פוטו טיפ מס' 2 - דיוק הקומפוזיציה אחרי מציאת הספוט המדויק, זה הזמן להכין את כל מה שנדרש לקראת הצילום. החצובות הוצבו ממש על קצה התהום כדי שיהיה לי מבט פנוי לעבר הסצינה ואחרי שווידאתי לפחות עשר פעמים כי הן יציבות וכל הקליפסים מהודקים. העמדתי את המצלמות על החצובות ודייקתי את הפריים - הקפדה על קו אופק מאוזן (בעזרת הפלס שבמצלמה), חיתוכים נכונים בקצוות הפריים, פס שמיים שיוסיף עוד רובד לתמונה ואת קונטרסט הצבע בשעה הכחולה. פוטו טיפ מס' 3 - הגדרות הצילום מכאן, הסיפור הפך להיות טכני למדי. ביטלתי את המייצב בעדשה והגדרתי מוד צילום עם Mirror Lock Up (העלאת המראה שניה לפני הצילום) - הדברים הקטנים שעלולים לפגוע בפוקוס של התמונה במידה ופועלים. משולש החשיפה - ISO וצמצם על מנת לשמור על איכות התמונה המירבית, הגדרתי את ה- ISO הכי נמוך האפשרי, 100. הצמצם נבחר להיות סגור יחסית, F/11 להגדלת עומק השדה. בנוסף, כך הרווחתי אקסטרא זמן חשיפה שכן צמצם סגור יותר מכניס פחות אור לעבר החיישן. משולש החשיפה - מהירות התריס מהירות התריס, או בצורה אינטואיטיבית יותר, זמן החשיפה הוא המפתח לקבלת מריחה יפה ואחידה של פנסי הרכבים. בחישוב גס, רכב ממוצע עבר את הפיתולים במשך כשתי דקות. לפיכך, תכננתי לבצע חשיפה של 2 וחצי דקות כדי לוודא שכל הכביש יהיה "מרוח" ומואר. בדומה לרוב המצלמות המקצועיות של היום, גם במצלמה שלי (ניקון D750) אין אפשרות להגדיר מראש זמן חשיפה מעבר ל 30 שניות. לפיכך עבדתי במוד צילום Bulb (מעין "חשיפה" ידנית) עם שלט אלחוטי, כאשר את זמן החשיפה מדדתי בעזרת הסמארטפון. פוקוס ידעתי שהכביש והנוף כולו יהיו חשוכים כמעט לגמרי בזמן הצילום ויהיה קשה מאד להתפקס כראוי, בין אם בצורה אוטומטית ובין אם ידנית. לכן, את ההתפקסות האוטומטית עשיתי מבעוד מועד, כרבע שעה לפני השקיעה כשהנוף היה עדיין מואר (כן כן, כ-40 דקות לפני הצילום). את נקודת הפוקוס בחרתי אי שם במרכז הפיתולים. השילוב של צמצם סגור ועדשה רחבה הבטיחו עומק שדה גדול ותמונה מפוקסת מקדמת הסצינה ועד סופה. בשלב זה העברתי את המצלמה לצילום בפוקוס ידני כדי לשמר את מרחק הפוקוס ולא נגעתי בו עד לצילום. פוטו טיפ מס' 4 - המתנה לתזמון הנכון בעיניי, סבלנות צילומית יכולה להיות ההבדל בין פריים "סבבה" לאחד שהוא "וואו, איזה טירוף!". התזמון המושלם מבחינתי היה מעט אחרי השעה הכחולה, מה שנקרא Nautical Twilight בז'רגון המקצועי. בשלב הזה הנוף חשוך כמעט לגמרי מה שיבליט את שובלי פנסי הרכבים שיראו היטב בסצינה. מצד שני, האור המועט שעדיין קיים מספיק כדי להציג את הפרטים המעניינים בנוף - סלעים, הרים, צלליות וכו'. בנוסף, בשלב הזה השמיים מקבלים גוון כחול עמוק ויפהיפה שיתרום לקונטרסטיות הצבעונית של הפריים. אלמנט חשוב מאד ומאתגר שאסור לשכוח - תנועת הרכבים, שלרוב דלילה יחסית בכביש המבודד הזה. התזמון המושלם עליו דיברתי נמשך דקות בודדות בלבד וכל מה שנותר לי לקוות זה שברגע האמת, תושבי מצפה רמון והסביבה לא יאכזבו אותי ויחליטו כולם יחד לרדת לעבר המכתש. אחרי שהכל היה מוכן, התישבתי שם על קצה הצוק ובמשך כ 40 דקות בהיתי בנוף, שחררתי מהעומס המחשבתי שתמיד מאפיין אותי ופשוט... נהניתי מכל רגע! דוגמאות לתזמונים אחרים מציג לפניכם עוד שתי תמונות מאותו הסשן בעלי אותה הקומפוזיציה. הראשונה צולמה מוקדם מדי, בשעה שהנוף המואר "בולע" את תנועת הרכבים. השניה צולמה כחמש דקות אחרי התזמון המושלם, בה כבר לא רואים פרטים בנוף והפריים מאבד מהעוצמה שלו. פריים שצולם מוקדם מדי לטעמי עם תנועת רכבים שנבלעת מול הנוף המואר. גם אם הפריים יפה לכשעצמו, הוא פחות מרשים מאשר הפריים המקורי. אותו הפריים, אבל צולם מאוחר מדי. הנוף חשוך מדי ורק פנסי הרכבים נראים בעין. פוטו טיפ מס' 5 - הצילום ברגע האמת לשמחתי הרבה, הדייסה שבישלתי לעצמי עם כל ההכנות שסיפרתי לכם הייתה טעימה מאד ואין ספק שגם המזל שיחק לידיי. ברגע הגעת התזמון המיוחל והתאורה המושלמת, המזל שלח אליי שיירה של כעשרה רכבים שמילאו את הכביש המפותל וציירו עם הפנסים שלהם מריחת אור נפלאה על חיישן המצלמה שלי. כל מה שעשיתי בשלב זה היה ללחוץ על השלט האלחוטי שלי, למדוד 2 וחצי דקות וללחוץ שוב כדי להפסיק את החשיפה. פריים אחד זה כל מה שהייתי צריך. פוטו טיפ מס' 6 - עריכה כפי שאני תמיד מלמד את הסטודנטים שלי, הצילום בשטח הוא אך ורק שלב ההכנה והיצירה של חומר הגלם שעוד יצטרך לעבור תהליך של בישול על שולחן העריכה. גם במקרה הזה, ערכתי את התמונה בתוכנת לייטרום הידועה. העריכה לא הייתה מסיבית מדי וכללה תיקונים כלליים לבהירות, איזון לבן, קונטרסטיות ועוד. בנוסף, הוספתי מעט גוונים צהבהבים לאזורים הבהירים בתמונה (הפנסים) בעזרת כלי ה-Split Toning ומעט גוונים סגולים לאזורים החשוכים (הנוף של המכתש), משהו שאני אוהב לעשות בצילום נוף מדברי. לסיום, תיקנתי מעט את הגוון של השמיים בעזרת Graduated Filter ע"מ לשחזר את הצבע הכחול העמוק שראיתי בעיניי בזמן הצילום. פוטו טיפ מס' 7 - בונוס - למה שתי חצובות? לכל מי שתהה למה עמדתי עם שתי חצובות על קצה הצוק - הנה התשובה. היה לי רעיון נוסף לשלב בין תמונה של הכביש המפותל עם הרכבים לבין תמונה של שביל החלב שהיה צפוי להופיע מעל הכביש כחצי שעה אחרי הצילום הראשון (רעיון בהשראתו של חבר טוב וצלם דגול בשם אילן שחם). תמונה כזו לא אפשרית בצילום אחד. הצילום של שובלי הפנסים מתבצע מעט אחרי השעה הכחולה למשך 2 דקות ומעלה ואילו צילום שביל החלב דורש חושך סביבתי מוחלט וזמן צילום של כ-15-30 שניות בקירוב. הרעיון הזה דורש יצירת Composite, טכניקה שמשלבת מספר תמונות ועריכה דיגיטלית מיוחדת בתוכנות יעודיות. במאמר מוסגר, ישנו ויכוח תמידי סביב הנושא בקרב ציבור הצלמים - האם ניתן לקרוא לזה "צילום" ברגע שעושים עבודת עריכה שהיא מעבר לתיקון צבעים וקונטרסט סטנדרטיים. בעיניי, זאת אומנות לכל דבר ואם ניתן להשיג תוצאה נהדרת בעזרת הטכניקה - הרי זה מבורך. לא אכנס לדיון הזה ורק אומר שברמה האישית אני נמנע מלעשות Composites ומנסה תמיד להשיג את התוצאה הטובה ביותר בזמן אמת עם הכלים שעומדים לרשותי לצד המגבלות של הרגע הנתון. במקרה הזה חרגתי מהעקרון ושילבתי בין שתי התמונות בפוטושופ. עם זאת, התחושה הפנימית שלי היא שהייתי הכי נאמן לעקרון המקורי שאני יכול להיות ובפועל צילמתי את התמונה של שביל החלב מאותו הספוט בדיוק, באותה הזווית בדיוק, מבלי להזיז את החצובה אפילו מילימטר אחד בודד. כמובן, הגדרות הצילום שונו ע"מ לתפוס את שביל החלב במלוא הדרו. לפניכם התוצאה. תשפטו אתם אם החריגה מהעקרון הייתה נכונה או לא :) שילוב של שתי תמונות שצולמו מראש באותה הקומפוזיציה. החלק התחתון צולם מעט אחרי השעה הכחולה (במקביל לתמונה המקורית בפוסט) למשך כ-2 וחצי דקות. לאחר המתנה של כחצי שעה והופעת החושך המיוחל, צולמה התמונה השניה של שביל החלב, בנתונים המתאימים. אחרי עריכה בסיסית לשתי התמונות בלייטרום והתאמת הצבעים, החיבור בוצע בפוטושופ. מצלמת ניקון D750, עדשת טמרון 15-30 נתונים פריים תחתון (רכבים): 15ממ, ISO100, צמצם F/11, זמן חשיפה 142 שניות נתונים פריים עליון (שביל החלב): 15ממ, ISO2000, צמצם F/2.8, זמן חשיפה 20 שניות לסיום בין אם תגיעו למעלה העצמאות או שתחשפו ללוקיישן ייחודי משלכם, סדר העבודה יהיה זהה ואני מזמין אתכם לחזור למאמר כדי לדייק את הצילום שלכם וכמובן לשתף איתי את התוצאות. אשמח מאד לשמוע את דעתכם על המאמר ועל הטכניקה. האם הוא עזר לכם? האם למדתם משהו חדש? זה יעזור לי לדייק את המאמרים הבאים ולייצר תוכן מעניין ומועיל גם בהמשך. שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: קהילת פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | האתר האישי שלי | עמוד הפייסבוק הרשמי | עמוד האינסטגרם הרשמי | סדנאות צילום בקהילת פוטוטיפס תגיות: #חוויות_אישיות #בלוג_צילום #טיפים_בצילום

" וואו, איזה נוף! איזו תמונה! אצלנו בארץ אין דברים כאלה! ... אומר התייר הישראלי הממוצע בהגעתו ליעד קסום כלשהו אי שם ברחבי העולם הגדול. יש משהו בדבריו של אותו התייר, הרי קשה להתחרות בנופיה המרהיבים של טוסקנה או צפון יוון, הקסם ברחובותיה של פראג או בודפשט, או הנוף האורבני המהפנט של מוסקבה. שלא לדבר על מקומות אקזוטיים ורחוקים יותר כמו וייטנאם, ניו זילנד או קוסטה ריקה. הקרמלין של איזמאילובו במוסקבה. איפה יש טירות כאלה בארץ? שקיעה מעל מטאורה, צפון יוון טוקאן קוסטה-ריקני טיפוסי השאלה היא "האם יש בכלל מקום להשוות בין הדברים?" לטעמי התשובה היא מאד פשוטה - אין. אחד זה תפוח. השני זה אבוקדו. ישנו אלמנט קל של זלזול באמירות האלה, מעין גישה אנושית טיפוסית שכזו ש"אצלנו לא משהו" או "הדשא של השכן ירוק יותר". הרי רובנו חוטאים בזה ויודעים כמה זה קל לקחת כמובן מאליו את מה שקרוב וזמין ונמצא ממש מתחת לאף ברמה היום יומית. העולם שלנו מופלא וקסום, מלא במראות נדירים ונקודות עניין מהפנטות. כמות המקומות המהממים לטייל ולצלם בהם היא אינסופית, גם בארץ וגם מחוצה לה. עצם העיסוק בהשוואה בין המדינות והאזורים השונים הוא מוטעה. שבעת עמודי החוכמה, וודאי רם, ירדן. מבלי להכנס לדיון פוליטי, בהשתלשלות אירועים אחרת בהיבט ההיסטורי והאנתרופולוגי, האזור כולו היה יכול להיות "משלנו" אז ישראל ישראלי היקר, אם בכל זאת אתה חייב לעשות את ההשוואה בין חו"ל לישראל, הכנתי לך כאן כמה הפתעות ויזואליות נעימות מאד לעין וללב. אז תמשיך לגלגל למטה ותראה עד כמה המדינה שלנו יפה ומעניינת וכולי תקווה שהתמונות שתראה יגרמו לך להגיד "וואו, איזו יופי! רק אצלנו בארץ יש דברים כאלה". מילה על קורונה וירוס הקורונה האכזר טרף לנו את הקלפים וסגר את השאלטר על מסעות צילום בחו"ל בתקופה הקרובה. מסעות לחו"ל?? לעזאזל, היו תקופות במשבר הזה שאפילו הגינה בכניסה לבית נראתה רחוקה כמו החלום האיסלנדי הרטוב וכל מה שעשינו זה לחפש דרכים יצירתיות לסתום את הרעב הצילומי שלנו בתנאיים ביתיים. "שמן, מים וסבון נכנסים לקערה..." - התחלה של בדיחה רעה או ניסיון לצלם משהו מיוחד? בשיא תקופת הקורונה והסגר המלא, כולנו חיפשנו דרכים יצירתיות לצלם בבית מבלי לאבד את השפיות. לא בטוח אם הצלחנו... אבל היי, יצא מאמר שמסביר את הטכניקה מכל הסיפור הזה, אז אני לא מתלונן! זה נכון שחלומות התנפצו ותכניות לא יצאו לפועל, אבל זאת המציאות כרגע ואיתה אנחנו חיים. אם יש משהו שלמדתי בחיי זה שעל כל דלת שנסגרת יש לפחות דלת אחת שנפתחת ומייצרת הזדמנות חדשה. עוצר היציאות לחו"ל נראה כמו אחת מהן - ההזדמנות להתאהב מחדש במה שמונח לנו מתחת לאף - המדינה שלנו, הלחם והחמאה, ארץ ישראל ונופיה המרהיבים. החלטתי שבתקופה הקרובה אשקיע את הזמן במחקר של לוקיישנים חדשים בהם רציתי לבקר כבר מזמן לצד חיפוש אחר זוויות צילום מעניינות וזמנים לא שגרתיים במקומות מוכרים. חלק מהתמונות שתראו כאן נוצרו ממש לאחרונה, בעידן הקורונה, חלק צולמו כבר מזמן. אהיה מאושר מאד אם המאמר הזה ידליק אצלכם איזה ניצוץ ויגרום לכם לצאת החוצה ולטייל בארצנו המדהימה. לצלם באחד הלוקיישנים האלה יכול להיות אדיר כמו גם לחפש נקודות עניין חדשות משלכם. מה שלא יהיה, חוויה אדירה מובטחת! בואו נתחיל! תל אביב או דובאי? צילומי נוף אורבני בשעה הכחולה, אחד הז'אנרים האהובים עליי. אין כמו תל אביב, העיר ללא הפסקה של ישראל כדי להפוך את הצילומים שלנו לחוויה של ממש למאמר על צילום אורבני בשעה הכחולה רוחמה או טוסקנה? העץ הבודד בבתרונות רוחמה. אין יום בשנה שהוא לא יצטלם נהדר, במיוחד בזריחה אפילו יש לנו סדנא בבתרונות רוחמה, שמתקיימת בחודשי החורף. מוזמנים להצטרף. רוחמה או וייטנאם? רגע לפני שזורעים את החיטה, האדמה החרושה נצבעת בצבעים משגעים ומקבלת מרקמים שנראים כמו ציור יפו או דוברובניק? יפו בשעה הכחולה, כחצי שעה לפני הזריחה. צולם משובר הגלים ממש מול הנמל. לרוב, האסוציאציה שעולה עם המחשבה על יפו היא צילום בשקיעה. אבל כשחושבים מחוץ לקופסא ושוברים את המוסכמות, דברים נהדרים עלולים לקרות ירושלים או הוותיקן? רק לי זה מזכיר את הסצינה ממשחקי הכס, Shame, Shame, Shame?... תודה לקורונה על הפריים הזה! צולם בכנסיית הקבר שבירושלים. בלי מעורבותה של פוטושופ, הקורונה ניקתה את הרחבה מתיירים ומבקרים וייצרה פריים שלא היה אפשר לקבל בשום מצב אחר בא לכם לטייל איתנו בירושלים? מוזמנים להכנס לקישור הזה עזריאלי או גיזה? ראיה אבסטרקטית תמיד מייצרת הזדמנויות צילום נפלאות מחוץ לקופסא. תל אביב או ניו יורק? מבט לעבר תל אביב המתעוררת משובר הגלים שבנמל יפו השפלה או דרום איטליה? יש כאלה שבוחרים את דרך הישר. לוקיישן עם פריימינג מטריף ליד מושב שריגים. פלמחים או אירלנד? החופים הים תיכוניים שלנו מלאים בפנינות צילומיות נהדרות ירושלים או רומא? השילוב של ישן וחדש תמיד נראה נהדר בירושלים. צולם מהרחבה הצמודה לשער יפו. ים המלח או איסלנד? תצורות המלח, הבולענים, הזריחות... ללא ספק אחד משבעת פלאי תבל. צולם במהלך שייט צילום בזריחה בים המלח (כן כן, יש סירות בים המלח!) רוצים ללמוד איך לצלם HDR? כנסו למאמר הזה! עמק איילון או טוסקנה? עמק איילון והתצפיות השונות ביער המגינים מלאים במרקמי נוף מהממים פוטוגניים במיוחד טיול צילום "לה פרובאנס בישראל" בשפלת יהודה ועמק איילון הגולן או הרי האלפים? אפילו במדינה מדברית וחמה כמו שלנו ניתן למצוא מראות אלפיניים נהדרים, כמובן בתקופת החורף בו החרמון מלא בשלג עמק יזרעאל או שוויץ? נופים מרהיבים שאפשר לראות רק בטיסה בכדור פורח מעל שמי עמק יזרעאל והרי הגלבוע מצפה רמון או נבאדה? מעלה העצמאות שבירידה ממצפה רמון למכתש. אין מילים לתאר את היופי הזה. על תהליך הצילום של התמונה הזו כתבתי מאמר, מוזמנים לקרוא כאן. תמנע או אוסטרליה? הפטריה בתמנע - ספוט נפלא לצילומי כוכבים נדירים הערבה או הסהרה? הדיונות בחולות כסוי - מראה שקשה להאמין שצולם בארץ "מחנה אימונים בתמנע" - אחת החוויות המטריפות שלנו, בה אנחנו מגיעים גם ללוקיישן הנפלא הזה! אגמון החולה או פטגוניה? אגמון החולה בחורף, אחד היעדים המבוקשים בעולם כולו לצילום ציפורים. שלישיית עגורים במעוף באגמון החולה כתבתי מאמר מושקע על צילום ציפורים באגמון החולה. מוזמנים לקרוא ולשתף אותי אם הוא עזר לכם זריחה באגמון החולה - חוויה של פעם בחיים, כל פעם מחדש - אחת הסדנאות המבוקשות שלנו. עין כרם או דרום צרפת? עין כרם, השכונה הירושלמית הפסטורלית. רק תבואו לשם בזריחה ויהיה בסדר. בוקר ערפילי בעין כרם חווארי מצדה או נמיביה? מחזות נדירים של חווארי מצדה לאור ירח מלא איך נשמע לכם לילה שלם במצדה לאור ירח מלא, מרתק ומלא בלמידה? נו מה, גם לזה הכנו סדנא מגניבה אש. בן שמן או קוסטה ריקה? צולם במקלט הקופים הישראלי בבן שמן, עמותה ללא מטרות רווח שמצילה את החיות מהתעללות, סחר לא חוקי וניסויים. הרבה מעבר לצילום. מוזמנים גם אתם! הגלבוע או קפדוקיה? טיסה על כדור פורח מעל שמי הגלבוע - חוויה של פעם בחיים מכתש רמון או קניה? מישהו שאל אותי מה זה כלל המסגרת בצילום הגולן או ניו זילנד? צילום חשיפות ארוכות בבניאס נס ציונה או הולנד? תקופת האביב הישראלי הקסום מצטלמת נפלאה במיוחד בשעות השקיעה, בהן האור צובע את הפרחים בצורה עדינה ורכה כל כך ירושלים או הותיקן? מאחל לו להיות האפיפיור יום אחד. מה דעתכם על הסיור שלנו לעבר השווקים והתרבויות בירושלים העתיקה? תל אביב או לוס אנג'לס? צילום בסגנון Fine Art הפך להיות אהוב במיוחד לאחרונה ואין כמו הרידינג כדי ליצור תמונה גרפית מדויקת ים המלח או גרינלנד? זריחה בפטריות ים המלח - קלאסיקה ישראלית הקניון האדום בערבה הישראלית או ביוטה האמריקאית? "וורטורמה" - פנורמה אנכית, שצולמה כלפי מעלה בקניון האדום בהרי אילת תמנע או וואדי רם? הקשתות של תמנע - מומלץ להגיע לפני הזריחה כדי להתמקם בספוט המדויק הזה ולהמתין לרגע האמת מוזמנים גם אתם! לסיום קצרה היריעה מלהכיל את כל הלוקיישנים המדהימים שיש לנו בארץ ואין ספק שהמאמר הזה יכול היה להיות גם פי 10 או 100 יותר ארוך. מקווה מאד שמר ישראל ישראלי הגיע עד לכאן ושהצלחתי לשכנע אותו שעם כל היופי שיש בחו"ל, גם הארץ שלנו מהממת וכל מה שנדרש זה מעט רצון ופתיחות כדי למצוא את המקומות המיוחדים והנפלאים לצילום. למדתי שתמיד כדאי לעזוב ולהשאיר טעם של עוד וזה מה שאעשה הפעם. שלכם, ויקטור קישורים רלוונטיים: קהילת פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | האתר האישי שלי | עמוד הפייסבוק הרשמי | עמוד האינסטגרם הרשמי | סדנאות צילום בקהילת פוטוטיפס תגיות: #חוויות_אישיות #בלוג_צילום #טיפים_בצילום

הקדמה אין עוררין על עוצמת החוויה האדירה שאנשים עוברים באגמון החולה בתקופת החורף. במהלכו נופשות באגמון עשרות אלפי ציפורים ורואות בו מקום מעולה לנוח במהלך נדידת החורף שלהם. תופעת הטבע המרהיבה הזו מושכת אלפי מבקרים שמגיעים לאזור מדי שנה ומנצלים את ההזדמנות לצפות במספר בלתי נתפס של ציפורים המתעופפות לכל עבר ולשמוע את ציוצם מחריש האוזניים ממרחק כל כך קצר. לא פלא שהאגמון נחשב לגן עדן לצלמי טבע ואף מופיע ברשימה מכובדת למדי של עשרת המקומות המומלצים בעולם לצילום ציפורים. המוני עגורים פותחים את עיניהם לקראת יום חדש. Nikon D750 | 92mm | F/8 1/400 sec ISO 320 מעבר להתרגשות מהחוויה עצמה, מה שהופך את האגמון לכה פופולרי בקרב צלמים הוא הקלות היחסית בה ניתן לצלם תמונות ציפורים מרהיבות והמספר האסטרונומי של הזדמנויות לצילום "הרגע המכריע". הרי אם תשוו זאת לצילום ציפורים "קלאסי" תראו שהצלמים נאלצים להשתמש בשיטות הסוואה מיוחדות ולהמתין זמן רב להזדמנות לתפוס את אותו הרגע המכריע. ראו ערך "אלן מקפידיאן", הצלם הסקוטי שחיכה 6 שנים וצילם 720000 תמונות רק כדי לתפוס תמונה נדירה של שלדג המשתקף במי אגם צלולים. אמנם הצילום באגמון הוא קל יותר ואין צורך לחכות 6 שנים על מנת ללכוד רגע יפה, עדיין נדרשת מידת מיומנות ושליטה בטכניקה צילומית מאתגרת בכדי לקבל תוצאות שעושות טוב לעין ולנשמה. ריב משפחתי או דיון מתורבת? Nikon D750 | 200mm | F/4 1/1000 sec ISO 320 בכתבה זו ריכזתי את הטיפים וההמלצות שמצאתי שעובדים עבורי, רלוונטיים לצילום ציפורים בכלל וצילום באגמון החולה בפרט. אין זה סיכום הכולל את כל הנושאים הרלוונטיים לצילום ציפורים ואני בטוח שיהיו צלמים שמשתמשים בטכניקות נוספות. לטעמי, זה היופי באומנות הצילום, שכל אחד מוצא את הגישה ושיטות עבודה משלו. הכי חשוב שנלמד מכמה שיותר אנשים, ובסופו של דבר נקבל את התמונה המושלמת עבורנו ועבור האנשים שחשובים לנו. חילקתי את הכתבה למספר תתי נושאים: הערות כלליות לגבי צילום באגמון ציוד מומלץ האתגרים העיקריים כללי קומפוזיציה מומלצים שיטות עבודה ודגשים טכניקות מעניינות מקווה שתהנו. כמה הערות וטיפים כלליים החוויה באגמון תהיה מדהימה ללא שום קשר לצילום, יכול לחתום על זה. אבל אם הצילום באגמון הוא הסיבה העיקרית לשמה אתם שם - כדאי להגיע מוכנים ולעשות כמה התאמות. אחד הדברים המומלצים ביותר באגמון הוא צילום בזריחה במהלכה רואים (ובעיקר שומעים) את כל העגורים מתעוררים לעוד יום עבודה של העמדות ובניית פוזות מחמיאות לתיירים הרבים. בעיניי, זאת חווייה עוד יותר ייחודית מאשר ביקור סטנדרטי עם המשפחה בשעות היום. מנהלי האתר מודעים לכך ומוציאים עגלות ייעודיות לצלמים בשעות הזריחה. החסרון? צריך להגיע (ממש) מוקדם - 5 וחצי בבוקר. היתרון העצום? החוויה עצמה, כאמור, מדהימה. במיוחד שאתם זוכים להיכנס ממש לתוך השטח של האגמון, הכי קרוב לעגורים שרק אפשר, ללא הפרעות מצד מטיילים אחרים ועם אנשים ששותפים לאותה התשוקה לצילום והטירוף שגורם להם לקום ב4 לפנות בוקר. באמת שאין מה להוסיף. אוירה רגועה באגמון Nikon D750 | 340mm | F/6 1/200 sec ISO 2500 תישנו טוב בלילה הקודם, מחקרים מראים שהגורם המשפיע ביותר על הפוקוס בתמונות זה המיקוד של הצלמים. מספיק שבטעות תעבדו עם פוקוס ידני רק כי לא שמתם לב שהאצבע החליקה על הכפתור כדי להרוס את כל הסשן. תבואו לבושים היטב, שיהיה לכם חמים ונעים ולא ירעדו לכם הידיים מהקור, אתם יודעים, פוקוס בתמונות. תבואו עם כרטיסי זכרון ריקים, אתם הולכים לצלם כמה מאות ואף אלפי תמונות. תבואו עם בטריות מלאות, כולל גיבוי. אין דבר מבאס יותר מאשר בטריה ריקה בדיוק כשאתם בשיא החוויה ומרגישים כאילו כל פריים הולך ישירות לעמוד הראשי של הנאשיונל ג'יאוגרפיק. תעברו על הציוד שלכם יום קודם, תראו שלא חסר דבר, תוודאו שאתם יודעים להפעיל אותו כראוי ושאתם מכירים איך להשתמש בהגדרות השונות שמתאימות לצילום ציפורים (על זה בהמשך). ציוד מומלץ המלצה שלי: הציוד שיש לכם כרגע. פשוט, לא? השאלה הנפוצה ביותר שמתעוררת בקרב חובבי הצילום שרוצים לצלם באגמון היא איזה ציוד מומלץ. "יש לי רק עדשת 17-50, אין לי מה לעשות באגמון". "האם ה-70-200 שלי תספיק, לא צריך עדשת טלה ממש רצינית?". "האם מצלמת קרופ מתאימה?". אענה בציטוט קלישאתי משהו של אנסל אדאמס: "המרכיב הכי חשוב במצלמה הוא ה-20 ס"מ שמאחוריה" או במילים אחרות - "זה לא המצלמה, זה הצלם". עוד קלישאה? המצלמה הכי טובה היא המצלמה שיש עליכם באותו הרגע. אז נכון, צלמי טבע מקצועיים משתמשים בציוד מתקדם ויקר מאד ואביזרי עזר שבהרבה מקרים עושים את ההבדל בין תמונה מדהימה לתמונה שהיא "וואו, בחיים לא ראיתי כזה דבר". וגם נכון, מצלמת ניקון D850 עם כמעט 50 מגה פיקסלים בשילוב עם עדשת 500 מ"מ f/4 יבואו ממש בטוב בצילום ציפורים. אבל רק (והדגש על רק) אם אתם יודעים מה אתם עושים. צבעי הזריחה משגעים באגמון החולה. Nikon D750 | 200mm | F/4 1/800 sec ISO 1250 בין אם אתם צלמים בתחילת הדרך, או צלמים מנוסים יותר, הציוד שכבר יש לכם ואתם מכירים היטב ישרת אתכם נאמנה בביקור באגמון, בטח אם זאת רק הפעם הראשונה שלכם. יש לכם רק עדשה רחבה (למשל, 17-50 מ"מ על מצלמת קרופ) או עדשת פריים (למשל, 50 מ"מ)? תצלמו רחב, תצלמו את הנוף שמסביב, תלכו על טכניקת ה"למלא את הפריים" (ועל זה בהמשך). תמיד תלמדו להפוך את ה"חסרון" ליתרון ולקבל תמונות ייחודיות. הטלה הכי ארוכה שלכם היא 70-200? אחלה. הטווח המקסימלי יספיק לכם לתפוס תמונות מרהיבות, בייחוד באגמון בו הציפורים מתעופפות די קרוב לעגלות. תוסיפו לזה קרופ נכון במהלך עיבוד התמונה ותקבלו פריים מנצח. יש לכם מצלמה ישנה יחסית שקצב הצילום הכי מהיר שלה הוא 3 פריימים לשניה? זה בסדר. יתכן ותפספסו כמה פריימים, אבל עדיין תקבלו מספיק תמונות יפות. המצלמה הכי טובה היא המצלמה שיש עליכם באותו הרגע תלמדו את הטכניקות השונות שאתאר בהמשך, ותתרכזו בלהפיק את ה-הכי טוב עם הציוד הנוכחי שלכם, ורק אחרי שתרגישו שהגיע הזמן להשתדרג, תשדרגו. אפשר גם להשכיר ציוד בביקור הבא באגמון. ככה תהיו צלמים טובים ומנוסים יותר ותדעו להפיק מהציוד שיש לכם את המיטב. המלצה כללית אומנם, אבל רלוונטית גם בצילום ציפורים. ציוד נוסף שיכול לעזור -> פנס ראש להליכה לעגלות ו/או אם צריך לחפש משהו בתיק על העגלה בתחילת הסיור -> מונופוד או חצובה קטנה, בייחוד לבעלי העדשות הכבדות: יכול להקל על שרירי הידיים, ולעזור לצלם בצורה יציבה יותר. יתכן והשימוש בהן לא יהיה הכי נוח, כי המקום בעגלה מוגבל וישנם סיורים בהם העגלות מלאות בצלמים עד כמעט אפס מקום. לשיקולכם. האתגרים בצילום ציפורים אחד האתגרים הגדולים ביותר בהם נתקלים צלמי טבע וחיות בר היא המרחק הרב בין המצולמים לבין הצלם. אם מצלמים אריות בספארי בקניה הרצון להתרחק הוא דווקא של הצלם, מסיבות ברורות למדי. בצילום ציפורים, הן אלו החוששות מהענק הזה שמתקרב אליהן עם איזה גוש חצי מתכתי חצי פלסטיקי בידיו. במקרה הזה ניתן להשתמש בשיטות הסוואה מיוחדות ולהתכסות בבדים בצבע ירוק/חאקי, או אפילו לצלם ישירות מהחלון של הרכב, שלמרבה האירוניה מפחיד את הציפורים פחות מאשר דמות אנושית שחודרת למרחב שלה. זה כמובן במידה וניתן להגיע איתו קרוב מספיק ללוקיישן. לרוב, במקרים אלו נדרשות עדשות טלה ארוכות מוקד (400 ממ ומעלה) על מנת שהציפור תלכד על גבי החיישן בגודל סביר. בנוסף, יתכנו מצבים בהם נדרש להמתין זמן רב לקבלת הפריים יפה, בייחוד בלוקיישנים בהם אין הרבה ציפורים, הרי גם ככה הציפורים אינן ממושמעות ואינן עוצרות את התזזיתיות שלהם לבקשתנו. לשמחתנו, המצב באגמון החולה פועל לטובתנו והציפורים הרבות המתעופפות אל על ולכל עבר נמצאות ממש קרוב אלינו, כך שעדשות טלה ארוכות אינן הכרחיות וההמתנה בין הפריימים המוצלחים היא קצרה. סיבוב דאעווין. Nikon D750 | 200mm | F/11 1/60sec ISO 125 עוד המאפיין בולט בצילום ציפורים הוא גורם ההפתעה, משהו שדווקא כן מאפיין את הצילומים באגמון. ההתרחשויות סביבכם הן פתאומיות והכל זז ומשתנה מהר מאד. הציפור שנדלקתם עליה ועפה ממש קרוב תיעלם בעוד חצי שניה, ציפור אחרת פתאום תכנס לכם לפריים או שבדיוק הרקע ישתנה במהרה מהר חשוך לשמיים בהירים. אין זמן לקחת רגע לחשוב, לבנות את קומפוזיציה ברוגע, להעמיד את המצולמים. חייבים להיות עם היד על הדופק ולדעת להגיב מהר לשינויים. איך מתמודדים? - טיפ מס' 1 - מתכוננים קודם כל - מתכוננים. התייחסו ליום הצילומים הזה כחוויה מיוחדת שדורשת הכנה מוקדמת. קראו את הכתבה הזו ועוד כתבות בנושא צילום ציפורים, למדו והפנימו את הטכניקות השונות, הכירו את ההגדרות הרלוונטיות במצלמה ודעו להפעיל אותן בעיניים עצומות לכשידרש. מבטיח לכם שהתוצאות יהיו בהתאם. איך מתמודדים? - טיפ מס' 2 - מתרכזים בטכניקה אחת כל פעם הגדירו לכם פרקי זמן של כרבע שעה בהם אתם מתרכזים בטכניקת צילום אחת בלבד. למשל, סילואט עם עדשה רחבה (על זה בהמשך). חשבו רגע מה אתם צריכים לעשות עם המצלמה מה הן ההגדרות המתאימות וצלמו. אל תחשבו על טכניקה אחרת, אל תחליפו לעדשה אחרת. תהיו מרוכזים בטכניקה ופשוט צלמו עד שתרגישו כי הגעתם למעין מיצוי, או שקיבלתם את הפריימים הרצויים. רק אז תחליפו טכניקה ו/או עדשה לרבע השעה הבאים, וחוזר חלילה. שיעורים פרטיים בצילום - חווית לימוד אישית ואינטימית - בקצב שלכם ובהתאמה אישית, בנושא שתרצו ללמוד ולחזק כללי האצבע בקומפוזיציה כנראה שלא אחדש כאן הרבה, גם לא לצלמים ממש מתחילים. עם זאת, לדעתי כדאי להתרענן קצת על כללי האצבע הרלוונטיים ביותר לצילום באגמון, אותם אכתוב בצורה תמציתית. כלל השלישים הכלל הראשון שמלמדים בכל קורס יסודות הצילום וגם ככל הנראה הכי שכיח בצילום מאז ומעולם. הרעיון המרכזי הוא לחלק את הפריים לתשעה מלבנים שנוצרים ע"י 4 קווים ולמקם עליהם את האובייקטים המרכזיים בפריים או את הקווים המנחים. למשל בתמונה הזו, הקווים האופקיים מגדירים את גבולות הגזרה של העגורים בפריים מלמעלה ומלמטה לאילו העץ ("האובייקט") נמצא על הקו האנכי הימני. כלל הסימטריה כלל קלאסי לסיטואציות בהן מזהים מקום שבו שני צדדים של אותה הסצינה (ימין ושמאל או עליון ותחתון, או שניהם) נראים דומה. כך ניתן להדגיש את הדמיות בתמונה ע"י מיקום קוו הסימטריה במרכז הפריים, כמו בתמונה הזו בה הנוף משתקף באגמון. השתקפות סימטרית באגמון. Nikon D750 | 70mm | F/8 1/400 sec ISO 500 כלל הולכת העין כלל פופולרי נוסף הוא כלל הולכת העין או הקווים המתכנסים. בתמונה שבדוגמא רואים נקודה אחת מאד ברורה שכל הקווים בפריים הולכים ומתנקזים אליה. ניתן לראות את התופעה הזו המון בטבע - נהרות, שבילים, כבישים. אגב, הוכלת העין לא חייבת להיות רק על קווים ישרים, אפשר לחפש צורות נוספות כמו האות S, זיגזגים למיניהם, כל עוד ישנה תחושה שמוליכה את עין המתבונן אל עבר האופק או העתיד. נוף טיפוסי באגמון. Nikon D750 | 70mm | F/8 1/160 sec ISO 500 כלל העומק הרבה פעמים אנחנו מקבלים תמונות "שטוחות" שמרגישות דו מימדיות. הדרך להתמודד עם התופעה ולהעשיר את התמונה כך שתקבל תחושה יותר תלת ממדית היא ע"י הכנסה של עצם או אובייקט כלשהו בקדמת הפריים, גם אם הוא קטן ולכאורה חסר משמעות, כמו פס הצמחייה שבתמונה. לעיתים צריך להתכופף או לזוז קלות כדי לשנות את הקומפוזיציה, אבל התוצאה הסופית שווה את זה. שלווה באגמון. Nikon D750 | 200mm | F/11 1/500 sec ISO 500 כלל המספרים האי זוגיים ההיסטוריה של האומנות בכלל והצילום בפרט מלמדים כי מספר אי זוגי של עצמים בתמונה בדרך כלל יהיה נעים יותר לעין מאשר מספר זוגי. התופעה לא לגמרי ברורה ברמה הפסיכולוגית, אבל ניתן לנסות להסביר אותה ע"י העובדה שצורת משולש יותר יציבה בטבע מאשר מרובע או קו ובתת המודע שלנו אנחנו אוהבים דברים יציבים. שני עצמים מייצרים מעין "מלחמה" עבור עין המתבונן - על מה להסתכל, במה להתמקד. שלושה עצמים לעומת זאת מייצרים משהו שלם ורגוע יותר. שלישיית עגורים בזריחה. Nikon D750 | 200mm | F/9 1/4000 sec ISO 400 כלל החלל והרווח לפעמים ניתן להעצים את התחושה של המתבונן מהתמונה ע"י יצירת חלל גדול בתמונה, שעל פניו אין בו פרטים או עצמים מעניינים, Negative Space בז'רגון המקצועי בלעז. דווקא היעדר הפרטים הוא זה שמייצר את תחושת העוצמה של הפריים. במקרה זה השתדלו להשאיר את הספייס בכיוון אליו פונים העצמים המצולמים כמו בתמונה הזו. לעבר הזריחה. Nikon D750 | 200mm | F/7.1 1/3200 sec ISO 250 כלל ה"למלא את הפריים" בניגוד מוחלט לכלל הקודם, ניתן לייצר דרמה ועוצמה לתמונה ע"י מילוי התמונה עד אפס מקום ע"י העצמים השונים. במקרה הזה העין של המתבונן לא תוכל "לנוח" בתוך הפריים אלא תהיה מאותגרת ותנוע בתוכו, כך שההנאה תגיע דווקא מהחספוס ויחסי הגומלין העוצמתיים בין העצמים הרבים בפריים. למלא את הפריים! Nikon D750 | 200mm | F/4 1/320 sec ISO 640 שיטות עבודה ודגשים צילום במוד ידני גם לצלמים מתחילים וגם למי שכבר חווה דבר או שניים בצילום ומרגיש נינוח עם צורת העבודה, מאד ממליץ לצלם במוד ידני (Manual) של המצלמה על מנת לאפשר שליטה מלאה בשלושת הצלעות במשולש החשיפה: צמצם, תריס ואיזו. יועדים מה ההבדל בין משולש החשיפה לברז בירה? אם לא, מוזמנים לקרוא את המאמר הבא! משולש החשיפה הוא נושא עצום שראוי לכתבה יעודית, ולכן לא אכנס לפירוט יתר בנושא הזה כאן (מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שכתבתי בנושא: #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה). כן אומר שבצורה זו נוכל לשלוט ב-100% בפרמטרים שחשובים עבורנו - עומק השדה בו אנחנו מעוניינים (צמצם), האם נרצה להקפיא את הרגע או למרוח את הפריים (צמצם) וה-ISO בהתאם כך שהחשיפה תהיה נכונה. יתכן וכל מה שכתבתי כאן נשמע כמו הודית עבורכם (למה תמיד אומרים סינית?) ואז עדיף שתעבדו בשיטה שתהיה נוחה עבורכם - במוד אוטומטי מלא או המודים החצי אוטומטיים של המצלמה (עדיפות צמצם/עדיפות תריס). גם במקרה הזה המצלמה תדע לחשב נכון את הגדרותיה בחלק גדול מהפריימים. בהמשך אפרט את הטכניקות השונות בצילום באגמון וההגדרות המומלצות לצילום אם תחליטו לצלם במוד ידני. ערפילים תמיד מייצרים אוירה מיוחדת , בטח במקום יפה כמו אגמון החולה פוקוס מתמשך עם אסופת נקודות מיקוד ברוב המצלמות ישנן הרבה אפשרויות לעשות מיקוד אוטומטי. הדרך הכי פשוטה היא האוטומטית לחלוטין - בה אנו מאפשרים למצלמה לקבל את כל ההחלטות עבורנו, כולל בחירת נקודת הפוקוס עצמה. המצלמה מחפשת את העצם הקרוב ביותר אלינו (שזה בד"כ האובייקט שאנו מצלמים), מחשבת את הפוקוס על הנקודה שנמצאת על האובייקט הזה ובהישמע הביפ המיוחל אנחנו לוחצים על הכפתור עד הסוף ומצלמים. נשמע חלומי, אך אישית, מאד לא ממליץ להשתמש בשיטה זו, שכן המצלמה תפספס בהרבה צילומים, או כלל לא תאפשר לנו לצלם את הפריים בו אנחנו מעוניינים (למשל, אם נרצה שדווקא האובייקט שבקדמת התמונה יהיה מטושטש והרקע בפוקוס). השיטה המומלצת יותר, שמאפשרת לנו שליטה מלאה על הפוקוס, היא בחירת נקודת מיקוד ידנית (בד"כ הנקודה המרכזית בעינית) כאשר הפוקוס עצמו מבוצע אוטומטית ע"י המצלמה (Single Shot בניקון או One Shot בקנון). במידה והאובייקט שנרצה שיהיה בפוקוס לא נמצא במרכז התמונה, נתפקס עליו קודם כל עם הנקודה המרכזית ואז נזיז את המצלמה לקבלת הפריים הרצוי, תוך כדי שאנחנו ממשיכים להחזיק את הפוקוס (ע"י חצי לחיצה על המחשף, או האגודל במידה ואתם עובדים עם back button focus, נהוג לקרוא לשיטה זו recomposition). בצילום ספורט וחיות בר שיטת ה-Single Shot פחות יעילה, שכן קשה מאד להצביע בדיוק מתקבל על הדעת על העצמים הנעים במהירות רבה. כמו כן, לא נרצה ללחוץ על הכפתור כמה פעמים בשניה ולחפש את הפוקוס מחדש אחרי שהאובייקט התקרב או התרחק מאיתנו. לצורך כך קיימת שיטת המיקוד המתמשך (AI-Servo בקנון או AF-Continuous בניקון). בשיטה זו המצלמה ממשיכה לחשב בעצמה את הפוקוס בצורה רציפה עד ללחיצה המלאה ולכידת התמונה, כך שלא נצטרך להתאמץ לחפש את הפוקוס בעצמנו. עוד דבר שיקל לנו על החיים הוא שימוש במספר נקודות פוקוס ("אסופת נקודות") ולא נקודה אחת במרכז העינית, למשל, 21 נקודות, או מה שאפשרי במצלמה שלכם. במקרה זה תעקבו אחרי האובייקט פחות או יותר במרכז אסופת הנקודות ובשילוב עם הפוקוס העוקב המצלמה כבר תעשה את שלה ותחשב את הפוקוס בצורה רציפה על אחת מהנקודות שבאסופה. מנגנון זה הוא לא נטול טעויות מצד המצלמה, אבל לבטח יותר יעיל מאשר לעשות זאת בצורה ידנית. עגור מורח את הזמן באגמון Nikon D750 | 200mm | F/14 1/80 sec ISO 100 צילום מהיר תגדירו את המצלמה על הצילום רציף הכי מהיר שהיא מאפשרת (מוד צילום continuous). במצלמות הבסיסיות והישנות יותר הקצב יכול להיות 3fps במצלמות המקצועיות ויעודיות לצילום מהיר הקצב מגיע ל10fps ואף יותר. יציבות היציבות שלנו, הצלמים, היא עוד אספקט שיכול לתרום לקבלת תוצר יפה ובעיקר חד יותר. בזמן הצילום תעמדו כמה שיותר יציב על שתי הרגליים (לטעמי עמידה עדיפה על ישיבה), תחזיקו היטב את המצלמה עם כמה שיותר נקודות אחיזה (יד שמאל על העדשה, ימין על הגוף, לחי צמודה לעינית). אם יש אפשרות להישען על עצם יציב, תעשו זאת. חשוב שהגוף יהיה נינוח ורפוי. שרירים מתוחים נוטים לרעוד. עוד טיפ קטן - בזמן הצילום תעצרו את הנשימה. זה עושה פלאים ליציבות הגוף וגם גורם לכם להתרכז יותר בצילום עצמו. טכניקות מומלצות טכניקה #1 - סילואט בקצרה, סילואט הוא צילום בו האובייקט מוחשך (כמעט) לחלוטין ואילו הרקע מאחוריו נראה במלוא תפארתו, מואר יפה ובעל צבעים מעניינים. בצילומים כאלה נהוג להדגיש את קווי הגוף החיצוניים כדי שנוכל לזהות את האובייקט, למרות היותו מוחשך. ע"מ לקבל סילואט יפה ננסה לחשוף בצורה נכונה דווקא את הרקע (השמיים או העננים) ולא האובייקט כפי שאנו נוהגים בדרך כלל. שישיית עגורים. Nikon D750 | 200mm | F/4 1/640 sec ISO 400 מבחינת הפוקוס הדגש הוא על האובייקט, כך שעומק השדה יכול להיות רדוד יחסית. לכן, נפתח את הצמצם לערכים באזור ה f/4 עד f/5.6, מה שיעזור גם בהכנסת יותר אור לתוך העדשה ויאפשר לנו לעבוד ב-ISO נמוך יותר. מהירות התריס צריכה להיות מספיק גבוהה כדי לתפוס את העצם חד, אך לא יתר על המידה, גם כי אנחנו לא מחפשים את כל הפרטים הכי מדויקים באובייקט וגם כדי (שוב) לאפשר ISO נמוך יותר. משהו בין 1/320 עד 1/500 יעבוד היטב. ואם כבר ISO, נקבע אותו כך שהרקע יהיה מעט בתת חשיפה. זה יעשה טוב לתמונה וגם יקטין מעט את הרעש הדיגיטלי. בשעות הזריחה המוקדמות עדיין יחסית חשוך באגמון ולכן נצטרך להקפיץ את ה-ISO לערכים של מעל 2000. בזריחה עצמה ואחריה האזור כבר יותר מואר, ואפשר להוריד את הISO לאזור ה-500 או נמוך מכך. טכניקה #2 - הקפאת התנועה איזה כיף זה להתבונן בתמונות בהן כל הציפור חדה כמו תער, ורואים בה כל פרט ופרט, החל מהנוצה עד לעישון של העין. ע"מ ליצור תמונה כזו, צריך לתת דגש למהירות התריס, שצריכה להיות מאד גבוהה כדי שהציפור המהירה תישאר "קפואה" בתוך הפריים. 1/1000 נחשב איטי בקרב צלמי ציפורים, אך מספיק ברוב המקרים כדי לתפוס ציפור איטית יחסית כמו העגור. 1/2000 עד 1/4000 ואתם מכוסים. צמצם? הכי פתוח כדי להכניס כמה שיותר אור ולהקטין את עומק השדה. ISO? בהתאם לשעה וכמות האור בסביבה - 2000 ואף יותר בתחילת הזריחה עם מספרים הולכים ויורדים וככל שהזריחה תתקדם. במלוא העוצמה Nikon D750 | 200mm | F/4 1/1250 sec ISO 250 טכניקה #3 - פאנינג (Panning) כולנו מכירים את תמונות האופניים המפוקסות ושדרות רוטשילד מרוח ברקע או האופנועים הדוהרים בין הגבהות של הרי ירושלים בזמן שהכביש והיער הסמוך נמרחים בכיוון התנועה של האופנוען. ע"מ לקבל את המריחה הרצויה של הרקע נדרש לצלם במהירות תריס מעט איטית ולסובב את הגוף תוך כדי הצילום בהתאם למהירות וכיוון התנועה של האובייקט. מריחות יפות שמדגישות בצורה טובה את התנועה מתקבלות בעזרת זמן חשיפה ארוך יחסית. עם זאת, זמן חשיפה ארוך מדי עלול לגרום לטשטוש האובייקט, גם אם הצלם מאד מנוסה בטכניקת הפאנינג. המיומנות היא למצוא את ערך הביניים עבור מהירות התריס כדי לקבל את האובייקט מפוקס ואילו הרקע מרוח בו זמנית. מהו אותו זמן החשיפה האופטימלי? אין תשובה אחת ברורה. תנועת האופניים ברוטשילד היא יחסית איטית, ולכן מהירות תריס בין 1/30 עד 1/60 יכולים להספיק. הציפורים באגמון עפות מעט מהר יותר, ולכן מהירות תריס של 1/80 עד 1/125 תעשה את העבודה. עגור מורח את הזמן באגמון Nikon D750 | 200mm | F/14 1/80 sec ISO 100 חשוב להדגיש כי ככל שמהירות התריס איטית יותר כך נקבל מריחה ארוכה ויפה יותר של הרקע, אך מצד שני, נדרשת מיומנות גבוהה יותר כדי לקבל את האובייקט בפוקוס. לכן, התנוחה שלכם בצילום פאנינג מאד חשובה. כפי שכבר כתבתי, תעמדו יציב אך תהיו מספיק גמישים כדי שהתנועה שלכם תהיה חלקה, תחזיקו את המצלמה בצורה יציבה, אל תסובבו את המצלמה רק עם הידיים אלא תסובבו את כל החלק העליון של הגוף מהמותן, תשתמשו בשיטת הפוקוס העוקב. תקדישו מספיק זמן לטכניקה זו, שכן, הרבה מהתמונות שתקבלו לא יהיו משביעות רצון, אבל בסוף סבלנות בתרגול הטכניקה תשתלם. שאר הפרמטרים? עומק השדה פחות רלוונטי כאן, הרי אנחנו גם ככה מורחים את הרקע, כך שניתן לסגור את הצמצם, לאזור ה-f/8. זה יעזור גם בהיבט של חסימת חלק מאור הרב שנכנס עקב מהירות תריס הנמוכה.ISO? כמו תמיד, בהתאם לתנאי התאורה. הכי נמוך ע"מ לאפשר חשיפה נכונה של הפריים. טכניקה מס' 4 - היי קי (High Key) היי קי ("מפתח גבוה" בעברית, לא נשמע מי יודע מה) היא טכניקה מיוחדת בה חלק ניכר מהתמונה "שרוף", כלומר, לבן לגמרי ואילו העצמים המרכזיים מאד כהים, קצת דומה לתמונת סילואט. טכניקה זו אינה שגרתית, שכן ברוב המקרים נרצה לקבל פריים שחשוף נכון עם עומק צבע ובהירות עשירים שכולל גם אזורים בהירים לצד אזורים כהים. שימוש בטכניקה הזו מייצר תחושה קצת סוריאליסטית ומשרה אוירה של שלווה ורוגע. כדאי לציין כי השימוש בהיי קי לאו דווקא מכוון לצילום בשחור לבן כפי שנראה בתמונה, אך בהרבה מקרים זה האפקט שעובד הכי טוב. באגמון ניתן למצוא מספר סיטואציות בהן הטכניקה הזו רלוונטית. לרוב יהיו אלו סיטואציות רגועות בהן הציפורים שטות באיטיות או אף נחות ללא כל תזוזה בתוך האגם. בהתאם לכך, לא נחפש מהירות תריס גבוהה ל"הקפאת" הפריים ונוכל להסתפק במהירות ביניים, העיקר שהפריים יהיה בפוקוס. הצמצם פתוח ע"מ להכניס כמה שיותר אור לעדשה וה-ISO בהתאם - ע"מ לקבל את חשיפת היתר. כמובן שאפשר יהיה "להוסיף" את שריפת הפיקסלים (להגדיל את הבהירות) בשלב העיבוד. נוף פסטורלי באגמון, בטכניקת היי קי. Nikon D750 | 86mm | F/4 1/320 sec ISO 1600 מה היצ'קוק היה אומר? Nikon D750 | 200mm | F/4 1/1000 sec ISO 200 כמה מילות סיכום צילום חיות בר בכלל וציפורים בפרט הן נישות ייחודיות בעולם הצילום של ימנו עם אתגרים ייחודיים הן בהיבט האומנותי והן בהיבט הטכני. בעיניי, הסיפוק העצום מצילום של תמונה מוצלחת הולך ומתעצם ככל שהקושי והאתגר העומדים בפנינו עולים בדרך להשיג את התוצר הסופי. עם זאת, צילום ציפורים אינו נחלתם הבלעדית של צלמי טבע מקצועיים עם ציוד מהטופ ועדשות בעלות של חמש ספרות (בדולרים כמובן). יעידו על כך כל הצלמים המקצועיים יותר ומקצועיים פחות, שמבקרים מדי שנה באגמון החולה ובעוד מקומות יפים ומיוחדים ברחבי הארץ ומקבלים תמונות מהממות שלא היו מביישות אף מגזין טבע בארץ או בחו"ל. איני מתיימר להיות האוטוריטה ומומחה בצילום ציפורים, אך אני שמח לחלוק מן הידע שצברתי שעזר לי לצלם תמונות יפות שאני באמת אוהב ונהנה לראות. לא כללתי בכתבה הרבה נושאים אחרים שרלוונטיים לנושא והתרכזתי במה יכול לעזור במהלך אותה זריחה קרירה (אך אדירה) באגמון. למשל, נושא שפסחתי מעליו הוא תהליך העריכה המתרחש אחרי שחוזרים לבית הנעים והחמים, תהליך שיכול לשפר פלאים את התוצר הסופי. זה נושא לכתבה נפרדת, או הייתי אומר, סדרת כתבות. בסופו של דבר, ככל שנלמד ונתנסה בכמה שיותר סגנונות צילום כך נהפוך לצלמים שלמים יותר ונצליח לעמוד באתגרים שאנו מציבים לעצמנו. איך הרצל אמר? "אם נרצה…" תודה ענקית לכם חברים, לכל מי שכותב לי איך המאמרים עוזרים לכם להיות צלמים טובים יותר, זה מרגש אותי מאד ונותן לי את הדלק להמשיך ולהשקיע בכל מאמר ובכל טיפ. שיהיה ביקור נעים באגמון! שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו| עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין | סדנת צילום ציפורים מעשית באגמון החולה

פוסט אורח מאת מנואל כהנא כמה מילים להקדמה לפני שנים רבות, כאשר אחי קנה את מצלמת ה-DSLR הראשונה שבה השתמשתי (אי שם בשנת 2005), הוא שאל אותי "למה צריך עינית אופטית, כאשר בכל מצלמה קומפקטית יש מסך ועינית שמציגים את התמונה ישירות מהמסך?". לא ידעתי את זה אז, אבל היו לא מעט סיבות שבאותה התקופה העיניות האלקטרוניות לא היו בשימוש נרחב עקב הבעיות הרבות מהן הן סבלו, שלא היו קיימות בעיניות האופטיות. החיישנים שהיו פעילים לאורך זמן כדי להעביר את התמונה לעינית באופן רציף היו מתחממים מאד, מה שהיה גורם לרעש משמעותי בתמונה. התצוגה החיה הופיעה עם עיכוב מרגיז ומהירות התגובה של המצלמה היתה רחוקה מלהיות מרשימה. בנוסף, שיטת הפוקוס שבה השתמשו במצלמות ללא מראה היתה איטית יחסית. מסתבר שהשאלה התמימה של אחי עניינה גם את המהנדסים של פנסוניק ואולימפוס, להם היה רעיון כיצד להתמודד עם הבעיות וליצור מוצר שנותן פייט ל-DSLR. קיצור תולדות המצלמה ללא מראה היו זמנים בעבר הרחוק בהם כבר היו מצלמות פילם ללא מראה קופצת. לדוגמה, כל המצלמות הקומפקטיות וכל מצלמות ה-rangefinder, אולם רובן לא איפשרו תצוגה דרך העדשה. טכנית, ה-MILC (או Mirrorless Interchangeable Lens Camera) הראשונה היתה Epson RD-1, שהיתה מצלמת rangefinder דיגיטלית, אולם לא היתה לה תצוגה חיה או פוקוס אוטומטי ולכן לא ניתן להגדיר אותה כמצלמה ללא מראה "אמיתית". כאמור, בשנת 2008 המהנדסים של פנסוניק ואולימפוס מצאו פשרה שאיפשרה בניית מצלמה עם תצוגה דיגיטלית דרך עדשה שניתן להחליף: הם השתמשו בפורמט הקטן יחסית של מצלמות ארבעה שלישים (four thirds) של אולימפוס ושילבו אותו עם טכנולוגית הוידאו של פנסוניק. התוצאה היתה ה-G1 של פנסוניק, שהשתמשה בפורמט micro four thirds שהוא דומה מאד לפורמט ה-four thirds, אולם עם מרחק קצר יותר בין החיישן לאלמנט האחורי של העדשה. מצלמה זו למעשה ביססה את התבנית לכל המצלמות ללא מראה עד היום. ב-2012 פוג'יפילם הכריזה על מצלמת X-Pro, שהיתה המצלמה הראשונה שהעניקה למשתמש את כל הטוב מכל העולמות: עינית rangefinder אופטית, שבלחיצת כפתור הופכת לעינית דיגיטלית. בשנת 2013 סוני התחילה למכור את מצלמת ה-A7, מצלמת ה-MILC הראשונה עם חיישן בגודל מלא, שגרמה לשינוי דרמטי בעולם הצילום. סוני הפכה לאחר כמה שנים ליצרנית המצלמות השניה בגודלה אחרי קנון, כאשר היא נטלה את ההובלה במכירות מצלמות עם חיישן בגודל מלא. באיחור קל, בשנת 2018, שנים אחרי המתחרות, גם ניקון וקנון נכנסו לשוק והכריזו על פלטפורמות של מצלמות ללא מראה עם חיישן בגדול מלא (לשתי החברות היו כבר מצלמות ללא מראה עם חיישנים קטנים יותר) בדומה לסוני. במקביל, לייקה, פנסוניק וסיגמה הקימו את L Mount Alliance, שמפתחת מצלמות ועדשות שתואמות למצלמות ללא מראה של שלושת החברות. כיום, השאיפה של כל היצרנים היא להגיע למצלמות שאינן נופלות מ-DSLR מקצועיות. בשנים האחרונות הופיע מספר דגמים שמתקרבים לכך בצעדי ענק - סוני הביא לעולם את הסדרה A9 ו-A7R, קנון ייצרו את R5 ו-R6 הנהדרות וגם ניקון הצטרפה לחגיגה והשיקה את סדרות ה- Z6-II ו-Z7-II שלהם. פנסוניק ממשיכה באותו הכיוון בו היא הולכת כבר שנים בניסיון המוצלח למדי לטשטש את הגבול בין מצלמות סטילס למצלמות וידאו עם סדרות ה-GH ו-S. פוג'י גם כן בשלה והיא ממשיכה לייצר את מצלמות חיישן הקרופ שלהן שמעניקות חווית מתשתמש נפלאה של מצלמות פילם, תוך כדי שימוש במיטב הטכנולוגיה המודרנית. עבור פלח השוק העליון קיימות גם מצלמות ללא מראה עם חיישן בפורמט בינוני מתוצרת האסלבלד ופוג'יפילם ומצלמות rangefinder דיגיטליות של לייקה. מה ההבדל בין DSLR לבין MILC? בשתי סוגי המצלמות יש עדשה שמתחלפת, חיישן דיגיטלי, מסך, מעבד וכרטיס זיכרון – אולם בכך פחות או יותר מסתיים הדמיון. מצלמות ללא מראה, כשמן כן הן: אין להן את המראה שמעבירה את התמונה לעינית האופטית. העינית היא למעשה מסך קטן, בטכנולוגית LCD או OLED. בנוסף, בזכות העובדה שהחיישן חשוף, הפוקוס, מדידת האור וחישוב איזון הלובן מתבצעים ישירות עליו, בניגוד לחיישן נפרד במצלמות DSLR. המידע מועבר ישירות לעינית האלקטרונית ומוצג בזמן אמיתי למשתמש. יש לציין שכיום רוב מצלמות ה-DSLR מאפשרות פונציונליות דומה כאשר מצלמים מהמסך (Live View). סוני שיווקה את סדרת מצלמות ה-SLT, שהן למעשה פתרון ביניים: מראה שקופה-למחצה וקבועה, שמעבירה חלק מהאור לחיישן הפוקוס וחלק לעינית אלקטרונית. אולם זהו פתרון בעייתי ונראה שסוני זנחה אותו (הדגם האחרון בסדרה שווק ב-2016). הרעיון יושם בעבר גם בכמה מצלמות פילם של קנון. מה היתרונות של MILC על פני DSLR? כאמור, העינית הדיגיטלית (EVF או Electronic Viewfinder), מאפשרת תצוגה בזמן אמת של כמעט כל פרמטרי הצילום: חשיפה, איזון צבע, עומק שדה, בנוסף לנקודות פוקוס והיסטוגרמה, מה שמאפשר דיוק בזמן הצילום בשטח. הפוקוס מתבצע על החיישן, מה שמבטל את הצורך בכיול של המצלמה ומשפר גם את הדיוק משמעותית. אם מדברים על פוקוס, במרבית המצלמות ללא מראה קיימות אפשרויות פוקוס מתוחכמות כמו פוקוס שעוקב אחרי פנים, עיניים ובעלי חיים קיימות במרבית המצלמות. בעיית מהירות הפוקוס נפתרה ברובה, בזכות שימוש בטכנולוגיות מגוונות וחדשניות. התצוגה הדיגיטלית גם מאפשר עזרי פוקוס ידניים כמו focus peaking וזום דיגיטלי, שמקלים מאד על השימוש בעדשות ידניות. מבנה התושבת של מצלמות MILC מאפשר גמישות גדולה יותר בתכנון האופטי, מה שמאפשר לייצר עדשות איכותיות מאד ואף לתאם ולעבוד עם עדשות ידניות בקלות. גם עדשות עם פוקוס אוטומטי בעייתי או עם עומק שדה רדוד נהנות מהדיוק של מערכת הפוקוס. בנוסף, מצלמות ללא מראה גורמות כיום למהפכה בתחום יצירת הוידאו האיכותי, כאשר הן מאפשרות איכות כמעט-קולנועית במחירים נמוכים בהרבה. לדוגמה, רשת ה-BBC השתמשה כבר לפני כמה שנים במצלמות Sony A7S בצילום מספר סדרות טבע יוקרתיות ובמצלמות Panasonic GH4 בצילומים של Top Gear. אבל יש גם חסרונות מצלמות ללא מראה ידועות בזמן הסוללה המצומצם שהן מאפשרות. העובדה שיש חיישן שמזרים וידאו בזמן אמת לעינית או למסך גורמת לצריכת מוגברת של אנרגיה מהסוללה. כתוצאה מכך, עשויה להיות ירידה מסוימת באיכות התמונה, גם בגלל התחממות החיישן וגם בגלל מיקום חיישני פוקוס על חיישן התמונה. לרוב, אותה הירידה באיכות תופיע רק בתנאים קיצוניים. צלמים מתלוננים גם על העינית האלקטרונית: מאחר ומדובר בוידאו דיגיטלי ומעובד שמוצג לצלם, הוא לעולם לא יהיה חד ב-100% וללא עיכוב כמו בעינית אופטית (OVF או Optical Viewfinder) שמעבירות את המציאות לעינו של הצלם במהירות האור ובלי מתווכים בדרך. גם הצבעים והחשיפה המוצגים בזמן אמת, לעיתים לא תואמים לגמרי את המציאות והתוצאה הסופית. עם זאת, חייבים לציין שעקב החשיבות של הנושא הזה עבור הצלמים, כל היצרניות משקיעות את מירב המאמצים לתקן את העוול והשיפור של השנים האחרונות בהיבט הזה הוא דרמטי. אם מדברים על פוקוס, הוא עדיין לא זריז כמו במצלמות DSLR מקצועיות ברוב המצלמות. ישנם גם חסרונות פחות מדוברים, כמו העובדה שהחיישן החשוף נוטה לצבור אבק במהירות רבה יותר מאשר ה-DSLR, במיוחד כאשר מחליפים עדשות בשטח. בנוסף, חשוב להזכיר את העובדה שבניגוד לתפיסה הקיימת, מצלמות ללא מראה הן לא בהכרח קטנות יותר מ-DSLR. גם אם קיימים הבדלים קטנים בגודל הם מתבטלים כמעט לגמרי כאשר מרכיבים עדשה איכותית על המצלמה, שתהיה כבדה לא פחות ממקבילתה במצלמות עם מראות. אז האם כדאי לי לצבוע את ה-DSLR בכחול, לזרוק לים ולקנות מצלמה ללא מראה במקומה? ההשקעה בפלטפורמת הצילום היא גדולה ולטווח ארוך. אם מדובר בהשקעה חדשה לחלוטין, אז כן: אני חושב שהיתרונות של מצלמות ללא מראה גוברים על החסרונות. ניתן גם לעבור מ-DSLR ל-MILC מאותה חברה עם ביטחון די גבוה שיהיה ניתן להתאים את העדשות. קנון למשל הגדילה לעשות, ופיתחה לא פחות מ-4 מתאמים שונים שמאפשרים פונקציונליות מלאה כאשר רוצים לחבר עדשות DSRL קיימות (תושבת EF או EFS) למצלמות ללא מראה עם חיישן בגודל מלא (RF). המתאם של ניקון מאפשר שימוש במרבית העדשות המודרניות של החברה ולאחרונה סוני התחילה למכור מתאם מלא עבור עדשות של מצלמות Alpha. קיימים גם מתאמי צד שלישי המאפשרים חיבור עדשות DSLR של חברות שונות למצלמות ללא מראה, כמו המתאם של Metabones שמאפשר חיבור עדשות קנון EF למצלמות של סוני עם שמירה על תכונות הפוקוס האוטומטי והייצוב. קיימים גם מתאמים "טיפשים" (ללא שליטה אלקטרונית) של חברות כמו Fotodiox המאפשרים לחבר עדשות ידניות של לייקה וצייס למצלמות ללא מראה. עבור הצלמים שבידם DSLR שהם מרוצים ממנה, בעיקר אלו שמצלמים הרבה על חצובה עם צפיה במסך בזמן אמת (Live View), לא הייתי ממהר. מרבית מצלמות ה-DSLR מעניקות לא מעט מחווית השימוש של מצלמות ללא מראה: פוקוס על החיישן ותצוגת מידע בזמן אמת על המסך. אולי זה לא באותה הנוחות והיעילות של מצלמות עם עינית אלקטרונית שתוכננו מראש לעבוד כך אבל בכל זאת, יתכן שזה פתרון מספק עד שמחירי הציוד ללא מראה ירדו והטכנולוגיה תבשיל לחלוטין. מחיר הוא עוד פרמטר חשוב במשוואה - מצלמות ללא מראה והעדשות המתאימות יקרות יחסית ותהיה זו השקעה גדולה למדי עבור מי שרק נכנס לעולם הצילום או מחליף ציוד ישן שלא מתאים למערכת החדשה. מגוון העדשות ומצלמות ה-DSLR הוא עצום מבחינת האיכות וטווח המחירים והשוק הזה עדיין חיי וקיים (יחד עם שוק יד שניה התוסס למדי). זה יאפשר כניסה לעולם הצילום עם השקעה נמוכה בהרבה מאשר עם הציוד המקביל של מצלמות ללא מראה. עוד נקודה מעניינת שחשבתי עליה - אפשר להגיד שהעובדה שהשיפורים הטכנולוגיים שמצלמות MILC מעניקות, כמו למשל תצוגה של התוצאה הסופית בזמן אמת, עשויה לגרום לכך שמתחילים יתאמצו פחות בלימוד תאורית הצילום, תופעה שעלולה ברמה בעתיד. ואולם, כבר אין ספק שמצלמות ללא מראה הן הכיוון אליו מתקדמת תעשיית הצילום ההולכת ומצטמצמת: סוני, פנסוניק, פוג'י וניקון מייצרות אך ורק מצלמות ללא מראה. קנון כבר הכריזה על הפסקה (כנראה לתמיד) של פיתוח עדשות למצלמות DSLR ונראה שגם ניקון תצטרף אליה, כך שמרבית המאמץ יעבור לפיתוח מצלמות ללא מראה ועדשות עבורן. בכל מקרה כדאי לחקור את הנושא לפני קבלת ההחלטה וכרגיל בפוטוטיפס, יהיו הרבה אנשים שיהיו מוכנים לתת עצה ולסייע בהחלטה. לסיכום מצלמות ללא מראה היא כבר לא טכנולוגיה חדשה, אולם היא עדיין מבשילה בקצב מהיר מאד. למצלמות אלו יש יתרונות רבים על מצלמות DSLR, אולם גם כמה חסרונות שצריך להכיר בהם לפני שמקבלים החלטה על רכישה. בסבירות די גבוהה ניתן להגיד שזהו הכיוון שאליו התעשייה מתקדמת. מצלמות המירורלס מעניקות תצוגה סופית מדויקת למדי בזמן אמת עם אפשרויות רבות שלא קיימות אפילו במצלמות ה-DSLR המקצועיות. אני משוכנע שמי שעובר לצילום במצלמה ללא מראה, כבר לא יחזור ל-DSLR. קצת עליי, למי שלא מכיר נעים מאד, שמי מנואל כהנא. גיליתי את עולם הצילום ממש מזמן כשרציתי להראות לחברים שלי את היופי של ישראל מבפנים, אבל נכנסתי לנושא ברצינות כאשר השתלטתי על ה-DSLR של אחי כמה שנים מאוחר יותר, והשאר היסטוריה. מצלם כל מה שמופיע מול המצלמה, אוהב במיוחד צילום רחוב וחשיפות ארוכות. חובב ציוד איכותי, במיוחד עדשות עם פסים אדומים. מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם קישורים רלוונטיים: עמוד האינסטגרם של מנואל כהנא | פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו

(סיפור מלמד וחוויה אישית מאת ליהי מרקוביץ') הפעם זה לא הולך להיות מאמר עם נתוני צילום, צמצמים והמון מידע טכני (טוב אולי קצת..) כמו בשאר המאמרים המעולים של החברים כאן. היום אדבר אתכם על המסע שלי בצילום בחצי השנה האחרונה, על שינוי כיוון, כיצד אפשר לצאת ממשבר ביצירה וטיפים לפיתוח אישי. לקינוח - איך הגעתי לסט הצילומים הטוב ביותר שלי (כרגע, ולדעתי האישית כמובן). להמציא את עצמי כל פעם מחדש עולם צילום ההופעות, שבו אני מתמחה כ5 שנים, הוא עולם מדהים, כיפי, מספק ובהחלט תמיד נחמד לגעת ב"אבק הכוכבים". לא פשוט בכלל להתנהל בעולם הזה. יש בו המון אגו והרבה מאוד כוכבים גדולים בצילום ולעיתים רבות קשה לעמוד בקצב. העולם הזה משתנה מרגע לרגע ויש המון היצע של צלמים ומעט ביקוש (בכל זאת ישראל היא מדינה קטנה). חייבת להדגיש כי העולם הזה עדיין קרוב לליבי ואני תמיד שמחה לצלם הופעה, אך הרגשתי שאני חייבת "להמציא את עצמי מחדש" כדי להישאר רלוונטית, אפילו טעמתי קצת מעולם הווידאו, רכשתי ציוד מתאים, עברתי קורס הכשרה ולמדתי עצמאית, התנסיתי בכמה הופעות בתור צלמת וידאו והבנתי שאישית, לי זה לא מתאים. (מתוך וידאו שצילמתי עבור להקת Full Trunk) אחרי שסחבתי על עצמי את התחושות לגבי העובדה שאני מצלמת רק הופעות ולא למדתי כמעט תחומים אחרים, הגיעה הקורונה ויחד איתה האיסור על קיום הופעות חיות. הסגר הגיע כמו מעין "סטירת התעוררות" עבורי, והבנתי שאני חייבת להתקדם! בבידוד הראשון שלי (תתפלאו, היו כמה), חשבתי וחשבתי מה לצלם ולא מצאתי כלום, הרי אני מצלמת בדרך כלל רק הופעות וצילומי רחוב - שני דברים שלא אפשריים לצילום בכלל באותו זמן. התחיל טרנד של צילום טיפות, תחילה לא רציתי לצלם, אמרתי לעצמי אין לי את הציוד המתאים וכמעט אפס ידע בשימוש בפלאש. כמו שאתם מצפים כמובן, בסוף נכנעתי וצילמתי גם :) לאחר תקופה של ניסיונות (והצלחות) בצילומים ביתיים, במקביל להצטרפותי לצוות ניהול הקהילה, המצלמה שלי שוב החלה להעלות אבק. בזמן הזה העיסוק בצילום עבורי הפך בעיקר לצפיה מהצד - החל מלראות ולהתפעל מצילומים הנפלאים שלכם בקהילה ועד לשיחות וואצאפ וטלפון כדי לעזור לחברים בנושאי צילום שונים. באחת השיחות קולגה שלי גרמה לי לניצוץ קטן שעשה לי חשק לחזור לצלם - שהוא כמובן (כחובבת קניות מושבעת) עדשה חדשה! זו הייתה הפעם הראשונה שרכשתי עדשה מקצועית באמת, ללא התפשרות - וזו הSIGMA art 50mm f1.4 (מי שחיכה שאדבר על ציוד ונושאים טכניים - זה הרגע שלכם חברים!). התאהבתי בה לחלוטין! אבל שוב, סגר ובידוד, מה מצלמים? האופציות לצילום הן קטנות מאוד ונאלצתי לצאת לחצר הבית ולצלם צמחים ואובייקטים נוספים שמצאתי, רחוק מאד מהתחום הצילום שלי, רק כדי להרגיש את העדשה החדשה, אחרי שכמה שבועות זנחתי את המצלמה שהעלתה אבק. הצילומים כאן למעלה נחמדים בעיניי, אבל איך אומרים? זה לא זה! צילומי הסטודיו הראשונים שלי התפנית הגדולה קרתה רק לפני כחודש - צילומי הסטודיו הראשונים שלי! משהו שאני מדברת עליו חצי בצחוק חצי ברצינות עם כל הסובבים אותי כבר די הרבה זמן אך הוא התעכב ונדחה כל פעם עקב חוסר ביטחון עצמי וביכולות שלי. הציוד שכב אצלי בפינת הדירה כ3 חודשים עד שחברת קהילה שלנו, אביה, פנתה אליי שנעשה כמה צילומי סטודיו על מנת לקדם פרויקט אישי שלה בעקבות חשיפה ברשתות החברתיות על תאונה שעברה כשהייתה ילדה. רצה הגורל ובזמן הזה בדיוק השתתפתי בסדנת צילום סטודיו אצל אסף סופרין, מדריך בקהילה והבנתי שאין לי עוד תירוצים. לא יכולתי לסרב להצעה ויצאנו לדרך! הצילומים לא היו מושלמים, לא שלטתי לגמרי בציוד שלי (סליחה לאביה שקיבלה פלאש לראש), אך שתינו הרגשנו מאוד בנוח אחת עם השנייה, פתוחות להצעות אחת של השנייה ובעיקר עם המון סבלנות. כמו שאני תמיד אומרת - הצילומים לא מושלמים ותמיד יש מקום לשיפור, אבל שתינו יצאנו מאוד מרוצות מהתוצרים הסופיים. אמרתי שלא אדבר על הציוד במאמר הזה אבל אני חושבת שזה מחייב רק כדי להבהיר כאן נקודה חשובה שתעזור להרצה צלמים בתחילת הדרך ואני מקווה שתזכרו את המסר הזה. מסר חשוב לכל צלם בתחילת הדרך ממש אין צורך להיות הצלם הגדול ביותר או בעל הציוד הטוב ביותר. הכל עניין של הביטחון האישי, הרצון לקפוץ למים ולקחת את ההזדמנות לבצע את הרעיון שיש לכם בראש. הסטודיו הביתי שלי נמצא בסלון הבית ובפועל אני עובדת עם מתקן רקעים נייד, אותו אני פותחת כל פעם לצילומים. ממש לא סטודיו קבוע. כרגע יש לי רקע יחיד בצבע אפור ואני מצלמת עם פלאש אחד בלבד. כל אלו לא באים מחוסר בתקציב (שגם זה בהחלט בסדר), אלא מתוך המחשבה שאין צורך "לקפוץ למים העמוקים" מבחינת הציוד לפני שהבנת שאתה אוהב את התחום ורוצה להתפתח בו. התוצאות מראות שזה לגמרי אפשרי להסתפק בציוד מינימלי וכרגע איני מתכוונת לקנות פלאשים וציוד נוסף. התמונה צולמה עם מצלמה D7200 של ניקון, עדשת Sigma Art 50mm f1.4. נתוני צילום: F5, 1/125 וISO 100. בהמשך, על מנת לצבור ניסיון נוסף ולבנות את הביטחון עוד יותר לפני שאני מציעה את עצמי לשוק המקצועי, ביצעתי סשן צילומים לבן זוגי, טבח במקצועו והתוצאה לפניכם. סיבה נוספת והאמתית יותר לצילומים הללו היא הרצון לפתח את תחושת הנינוחות הנדרשת כדי להוביל צילומים מהסוג הזה. בצילום סטודיו עם מודלים, אנשי מקצוע ולעיתים גם אנשים שעומדים מול המצלמה בפעם הראשונה בחייהם - התקשורת עם המצולמים היא המפתח להצלחה. בניגוד לצילום הופעות אני כצלמת ובעלת החזון היא זו שצריכה לנהל את העניינים, להכווין בביטחון את המודל או המודליסטית מה צריך לעשות, כיצד לעמוד וכדומה. הסשן האהוב עליי וכעת, לסט האהוב עליי ביותר, בכל סוגי הצילום שעשיתי עד כה הוא הסט עם יובי חייבי, המתופף של להקת מופע הארנבות של דוקטור קספר. גילוי נאות- יובי הוא המורה שלי לתופים בשלוש השנים האחרונות ויש לנו חיבור מיוחד מעבר ללמידה רגילה. ברגע שהתחלתי לדבר על הסטודיו ידעתי שאצלם אותו. יש לו תדמית מאוד ספציפית שמשדרת משהו מגניב וייחודי רק לו. ידעתי שהמשהו המיוחד הזה בחיבור בינינו יתבטא גם בצילום וירגיש נוח לשנינו, למרות שהוא אינו דוגמן בבסיסו. הרעיונות והסטים זרמו בתחליפי הודעות כמו משחק פינג פונג סוער וכבר בקליק הראשון ידענו שזה זה. לסיכום לא הגעתי לכאן כדי לאכול לכם את הראש ובטח שלא להשוויץ בצילומים שלי (בשביל זה יש פייסבוק לא?) אלא כדי לתת לכם כמה טיפים ליציאה ממשבר ביצירה ומעבר לעשייה אקטיבית: אתם מרגישים שאתם תקועים ואין לכם רעיונות לצילום? צאו החוצה, צלמו כל מה שאתם רואים, התנסו בתחומים חדשים, תשאלו שאלות, תצפו בסרטונים/הרצאות ותשאבו השראה מאחרים. אין לכם מה להפסיד - רובנו כבר לא מצלמים במצלמות פילם ואפשר תמיד לצלם, מקסימום מוחקים. תמציאו את עצמכם מחדש - במיוחד בתקופת הקורונה ולא רק בצילום, תמיד טוב שיש עוד תחום לעסוק בו, לכו תדעו אולי תתאהבו בעולם חדש לגמרי. הצלם הטוב ביותר הוא לא בעל הציוד הטוב ביותר - אתם לא חייבים את הציוד היקר ביותר והמשוכלל ביותר כדי להוציא תוצאות טובות, רוב הצילום הוא בידיכם והכל באמת אפשרי (ראו דוג' התמונה כאן למטה צולמה במצלמה D3200). תתחילו בקטן - צלמו את המשפחה או את האנשים הקרובים לכם, כדי שתרגישו בנוח יותר בצילומים הבאים עם מודלים שאינכם מכירים. תעופו - כבר הבנתם שזה תחום שאתם אוהבים וטובים בו? תתמקצעו בו יותר, תלמדו, ותראו את הביטחון הזה החוצה.. מי שמולכם ירגיש את זה וירגיש איתכם גם יותר בנוח! הטיפ הכי חשוב - תמיד יש מה לצלם ! תודה שקראתם! :) קצת עליי, למי שלא מכיר ​ היי חברים! שמי ליהי מרקוביץ', צלמת כשמונה שנים. מתמחה בצילומי הופעות חיות, מוזיקאים, צילומי מאחורי הקלעים של מופעים ופסטיבלים, צילומי תדמית ומסתבר גם צילום טיפות בתנאיי בית :) ​ מעבר לעיסוקיי כצלמת, מתמחית ביצירה וניהול של תוכן דיגיטלי במדיות השונות ומקדמת את תחום היזמות הצעירה בישראל. לפני מספר חודשים הצטרפתי לצוות הניהול של הקהילה ומאז אני פועלת בשיא המרץ ובשמחה רבה כדי לקדם את הקהילה בכל תחום אפשרי, כפי שויקטור תמיד אומר, על הבמה וגם מאחורי הקלעים. אשמח להיות בקשר. ליהי. האתר הרשמי | עמוד הפייסבוק הרשמי | אינסטגרם קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו